מאירי על בבא בתרא רסד

דברים אלו עיקרן נאמר בשכיב מרע אבל בבריא הדבר בספק שמא היא סומכת על מה שיקנה אח"כ ומפני זה שותקת או מתרצה לפירוש הראשונים ולא מתורת מחילה ומעתה ראוי לדון שלא להגבותה אלא שאם תפשה תפשה ומ"מ ראיתי המפרשים חלוקים גדולי המחברים כתבו שאף הבריא דינו בזו כשכיב מרע ויש מי שאומר שחולקין וגאוני הראשונים כתבו בפירושיהם שמעמידין שטר בחזקתו ואין נראה כן ויש מקשים בה בבריא מיהא תידון בנחת רוח עד שתרצו שלא נאמר דין נחת רוח אלא כשהמעות נשארים ביד הבעל ולדעתם במתנה אין יכול לומר דין נחת רוח ולא יראה כן ויש מתרצים שלא נאמר דין נחת רוח הואיל והיא נוטלת חלק כל שהוא וחכמי הדורות שלפנינו תירצו שלא נאמר דין נחת רוח בכתבה על הדרך שאין דנין דין נחת רוח בנכסי מלוג שאין אשה עשויה למחלה בשביל נחת רוח והרי מצינו מוחלת כתבתה לבעלה או שמא אין דין נחת רוח נאמר אלא במוכר אבל במחלק לפניו אין ראוי לומר דין נחת רוח וכן נראה לי: