מאירי על בבא בתרא רמד

המשנה הרביעית והיא מענין החלק השלישי ואמר על זה אחד הבן ואחד הבת לנחלה אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואין נוטל פי שנים בנכסי האם והבנות נזונות מנכסי האב ואינן נזונות מנכסי האם אמר הר"ם ר"ל שהם שוים בירושת האב כלומר שדין ירושת הזכרים והנקבות בנכסי האם כענין ירושתם בנכסי האב והתורה הקדימה הזכרים על הנקבות ואין בין ירושת הבנים לאב או לאם הפרש אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב:

אמר המאירי אחד הבן ואחד הבת לנחלה אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ולא בנכסי האם והבנות נזונות מנכסי האב ולא מנכסי האם פירשו בגמ' אחד הבן ואחד הבת שוים בנכסי האב ובנכסי האם פירוש שדין הבן בנכסי האם כדינו בנכסי האב כלומר שהוא יורש במקום בת ואין הפרש בבנים בין נכסי האב לנכסי האם אלא שבנכסי האב נוטל בכורה ולא בנכסי האם וכן הבת דינה בנכסי האם כדינה בנכסי האב שלא לירש במקום בן ואין בה הפרש בין נכסי האב לנכסי האם אלא שבנכסי האב היא ניזונת אחר מיתת האב במקום בנים מכח תנאי בית דין כמו שמפורש בכתובות בנן נוקבן דיהון ליכי מנאי וכו' ובנכסי האם אין ניזונות אחר מיתת האם:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

הרוצה לעקור ירושה מיורשיו ולהוריש מי שאינו ראוי לירשו לא עשה כלום ומ"מ אם אמר על מי שראוי לירשו כגון בן בין הבנים ובת בין הבנות פלני בני במקום שאר בנים או פלנית בתי במקום שאר בנות יירשוני דבריו קיימים ונפקעה רשות האחרים מאליה ודין זה יש בו דברים ארוכים ולמטה יתבאר ענינם בע"ה: