מאירי על בבא בתרא כג

כבר ביארנו במסכת יום טוב י' א' שהבית הסתום מארבע רוחותיו והמת בתוכו הרי אותו בית כקבר ומטמא כל סביביו ר"ל הנוגע מאחוריו בכותלים ובגגו מפני שהן כעין גולל ודופק ואם נפתח בו פתח אחד אינו טמא אלא כנגד הפתח ואפילו היה נעול שהרי טומאה מעתדת לצאת דרך שם היו שם פתחים הרבה וכלם נעולים כל הפתחים טמאים נפתח אחד מהם או שחישב להוציאו באחד מהן הציל על שאר הפתחים לא היה שם פתח כלל אלא אחד והוא סתום באבנים ובטיט אם לא נפרצו הפצימין הרי הוא כפתח נעול ואינו מטמא כל סביביו הא כל שפירץ פצימין הרי הוא כשאר מקומות שבכותל ויש חולקין לפסוק שאף בלא פריצת פצימין מטמא כל סביביו יש מפרשין שמועה זו לענין אהל כגון שיש תקרה סביב כל הבית וכשאין שם פתח העומד סביבו תחת אותה תקרה אע"פ שאינו נוגע בכותלים טמא ואם יש שם פתח אינו טמא אלא בכנגד אותה הפתח ואני תמה שאם יש כאן תקרה וטומאת אהל הרי ביציאת טומאה דרך הפתח נעשית כל התקרה אהל:

מבוי המפולש שיוצאין דרך ראשו האחד לדרך עיר אחרת וכן אנשי עיר אחרת דרך בו נכנסין לעיר זו אם הסכימו בני מבוי לעשותו סתום אין ספק שבני עירם מוחין בידם שהמבוי המפולש דינו כרשות הרבים שיש לכל בני העיר רשות בו ולא סוף דבר בבני העיר הזאת אלא אף אם הסכימו בני אותו מבוי לסתמו ברשות כל בני העיר מ"מ בני עיר אחרת שנכנסין דרך בו לזו מעכבין ומוחין בידם ואפילו היה להם דרך אחרת ליכנס בה לעיר זו שמ"מ יש שרוצין בדרך זה ויש שרוצים בדרך זה וכל מצר שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו ולא סוף דבר אסור אלא שאם עשה לא הועיל יש מפרשים שמועה זו בשהוא מפולש לבקעה או לכרמלית ואין לבני אותה העיר דין מחאה בכך שהרי אין להם תפיסת יד לילך לשם ועיקר הדברים כמו שכתבנו שהשמועה מתבארת שהיו רוצים לסתמו ברשות בני העיר:

מבוי המפולש לרשות הרבים ובקשו בני מבוי להעמיד דלתות במבוי בני רשות הרבים מעכבים ואע"פ שמעמידין אותן פתוחות ביום הרבה פעמים כנופיא מזדמנת ונדחקין הרבה כאחד ליכנס במבוי ואין שיעור דלת מספיק להם או שמא מזדמן לפעמים שאינן פתוחות ולא סוף דבר בארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים שדינן כדין רשות הרבים לענין ספק טומאה אלא אף מארבע אמות ולפנים ויש מפרשים שמועה זו במבוי שאינו מפולש הואיל ופתוח מצד אחד לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי בכל הסוגיא אנו דנין מבוי סתום כחצר להיותו כלו להם ואין לרשות הרבים שיכות בו כלל שמא תאמר מה אתה צריך לבא בה מצד זה והלא אין מבוי נקרא מפולש אא"כ הוא מפולש משני צדדין מצינו כיוצא בו בפרק כל כתבי ששלש מחיצות בלא לחי קורא מפולש ומ"מ לדעת מפרשים אלו אף הם יכולים לפרש מבואות שבסוגיא זו שכלן לבני מבוי על הדרכים שפירשנו למעלה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ובזו ודאי אין בני רשות הרבים יכולים למחות וא"כ לדעתם אף אותה שכתבנו למעלה ז' ב' מכח התוספתא שאין בני מבוי כופין זה את זה לעשות דלת למבוי ומטעם שהוא אומר רצוני שאכנס בחבלתי עד פתחי אלמא שאם רצו כלם מיהא עושים הם צריכים לפרשה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ולדעתי שמועה זו מתפרשת במפולש לגמרי והאחרים בסתומים:

זה שביארנו במשנה שכל שדה שיש בו תשעה קבין לכל אחד מהם חולקין דוקא בארץ ישראל וכיוצא בה שהארץ קשה לעבוד אבל בבל שהיא טובעני אין חולקין בה את השדה עד שתהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה השדה שמשקין אותו בדלי והוא הנקרא דוולא אין חולקין אותו עד שיהא כדי מלאכת יום אחד לפועל אחד להשקאתו לכל אחד ואחד ויש מפרשים דוולא שיש להם בור ואין חולקין אותו עד שיהא בה בכדי השקאת שדה לכל אחד ליום אחד ופועל אחד וכן נראה שלדעת ראשון זהו בית השלחין האמור במשנה אלא שיש שאין גורסין שם בית השלחין כמו שכתבנו ויש מפרשים בכאן דולא של ירק והוא גינה האמור במשנה ולדעתו לא שאלוה כאן אלא לבבל:

הכרם שיעורו בארץ ישראל בכדי זריעת שלשת קבין לכל אחד ואחד ובבבל עד שיהיו שלשים וששה זמורות לכל אחד שהוא בכדי עבודת יום אחד האומר חלק אחד בכרם אני מוכר לך לא אמר כלום ואין אומרים יהא שיעורה שלשת קבין בארץ ישראל וכדי עבודת יום אחד בבבל אלא הואיל ולא ברר כמה אין זה כלום: