מאירי על בבא בתרא רח

זה שביארנו במכר לו שדה שכל שהגיע המותר ליתר מרובע לסאה ולא הגיע לתשעת קבין שמחזיר לו מעות הואיל ואינו מקום חשוב אם נעשית גנה ביד הלוקח קודם שהעמידו בדין על המותר הדבר ספק אם יכול לומר לו הרי גינה היא ומקום חשוב הוא אצל גנה או שמא אחר שעת המקח אנו הולכין לענין זה ומעתה דנין בו קולא לנתבע ויש מפרשים אותה שקודם שמדד נעשית גנה:

זה שביארנו שאם לא הגיע המותר למקום חשוב כופין את הלוקח ליתן לו מעות עליו אם היה סמוך לשדהו של מוכר אין כופין אותו ליקח אלא אפילו היה שם כל שהו יתר על המחילות מחזיר לו את הכל בקרקע אצל שדהו היה מפסיק ביניהם בור או אמת המים או רשות הרבים או רצועות אילנות הרי זה ספק אם הוא נקרא סמוך לשדהו אם לאו ודנין בו קולא לנתבע:

יש בסוגיות אלו דרכים אחרים להרבה גאונים ולא חששתי לכתבם מפני שזו שכתבנו היא הישרה שבכלם וכן הסכימו חכמי הדורות:

המשנה השלישית והכונה בה להשלים עניני ביאור החלק השני ואמר על זה מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר בטל הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל בטל מדה בחבל את הן חסר ואת הן יתר דברי בן ננס בסמניו ובמצרניו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה אמר הר"ם ינכה יפחות מן הדמים שיעור מה שחסר מן המדה ואין הלכה כבן ננס אבל יקח הלוקח בכגון זה הדבר כלו הפחות שבשיעורין וזהו שאמר הלך אחר הפחות שבלשונות וכבר ידעת כי המצרים הם הגבולים וכשאמר לו בית כור אני מוכר לך והגבילו והוא מה שאמר במצרניו כלומר שיגביל אותו מכל צדדיו יראו המקום ההוא המוגבל אם כן הוא בית כור או פחות שתות או יתר שתות ודין שתות כדין פחות משתות:

אמר המאירי מדה בחבל הן חסר הן יתר ביטל הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל ביטל מדה בחבל הן חסר הן יתר כדברי בן ננס שהוא סובר שתוכף שני לשונות זה לזה שהאחרון כנגד הראשון ביטל שני את הראשון ואין הלכה כן אלא אחר פחות שבלשונות לתובע שהוא מוציא מחברו מפני שהוא ספק והמוציא מחברו עליו הראיה בסמניו ובמצרניו וכו' וכבר ביארנוה במשנה השניה זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: