מאירי על בבא בתרא קצח

המשנה הששית והכונה בה ככונת משנה שלפניה מי שיש לו גנה לפנים מגנתו של חברו נכנס בשעה שבני אדם נכנסין ויוצא בשעה שבני אדם יוצאים ואינו מכניס תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת וזה וזה אינן רשאין לזרעה אמר הר"ם הטעם שלא יכנס לתוכה לשדה אחרת ואע"פ שנתנו לו מדעת שניהם דרך לפי שהוא מרבה עליהם הדרך ולא נתנו לו אלא לצרך גנתו:

אמר המאירי מי שיש לו גנה לפנים מגנתו של חברו ויש לו דרך על בעל גנה החיצונה על הדרכים שביארנו במשנה שלפניה או שותפים ואחים שחלקו ונתרצו זה לזה להיות לפנימי דרך על החיצון ונמצא שהוא נכנס באמצע שדהו או גנתו של זה אינו נכנס ויוצא אלא בשעה שבני אדם נכנסין ויוצאים הואיל וכניסתו מזקת לו הרבה אינו יכול להתמיד בה אלא בשעה שבעלי גנות רגילין ליכנס ולצאת ואינו מכניס לתוכה תגרים לקנות מירקות שבגנתו אלא ילקט ויוציא להם ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת ר"ל שאם אינו צריך ליכנס לגנה זו אלא כדי לעשותה קפנדריא ליכנס מתוכה לשדה אחרת אינו רשאי לא נשתעבד לו דרך אלא לצורך עצמה של גנה והחיצון זורע את הדרך שלא נשתעבד לו אלא לילך בה נתן לו דרך מן הצד מדעת שניהם ר"ל שנתרצו זה לזה להיות דרך של פנימי על חיצון מצד שדהו או גנתו של חיצון ולא באמצע נכנס בשעה שהוא רוצה שהרי אינו מזיקו בהלוכו וכן מכניס לתוכה תגרים אבל לא יכנס מתוכה לשדה אחרת שלא נשתעבד לו אלא לאותה שדה והרי עכשו מרבה עליהן את הדרך וזה וזה אין רשאין לזרעה ודאי הואיל ומן הצד היא כך נתרצו שניהם שלא להעמידה אלא לשביל ולהלוך ולא לזריעה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מי שמכר לחברו מקום בשדהו לעשות בו אמת המים להשקות ממנו בית השלחין שלו חייב ליתן לו לחפור אמת המים זו ברחב שתי אמות שיבאו המים בדרך בה ברוחב וברבוי ונותן לו עוד אמה רוחב מכאן ואמה רוחב מכאן לתקן מהם את אגפיה אם יפול עפר שבהן ויש גורסין שתי אמות אמה מכאן ומכאן ר"ל שאינו חופר בה ברחב שתי אמות אלא הרחב הנהוג באמת המים אלא שתי אמות אלו פירושן אחת מכאן ואחת מכאן לתקון אגפיה מכר לו מקום בחצרו לעשות בו קילון ר"ל אמת המים קצרה להעביר בה שופכין ומי תכבוסת וכיוצא באלו נותן אמה לגופה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפים ואלו האגפים בעל השדה נוטען ואין הלוקח יכול לעכב אבל אם רצה בעל השדה לזרען יכול הלוקח יעכב שהזרעים מחלחלין את הקרקע ועושין אותו טיחוח ומפילין את האגפים מה שאין כן בנטיעה שהשרשים מעמיקין הרבה ואין מזיקין לשפתו אמת המים זו של שלחין או של קילון שהזכרנו שכלו אגפיה הרי זה חוזר ומתקנן מעפר אותו שדה ולא שנאמר שמחמת השדה כלו אגפיה כלומר שנתפזר עפר האגפים בתוך השדה ונידש בו אדרבה מימיה של אמת המים זו גברו ושטפו את אגפיהם מעט מעט אלא שמן הסתם כך קבל עליו בעל השדה להקנותו עפר כל שדהו לתקן את האגפים אחר שיכלו שאם לא כן מהיכן יביא לו עפר לשם ושמא תאמר אם כן למה נותן מתחלה אמה מכאן ואמה מכאן תדע שהוא נותן לו אמה מכאן ואמה מכאן שאין לבעל השדה רשות לעשות שם שום תשמיש של בנין או דבר המכביד או של זריעה אלא נטיעה לבד אבל מן האמה ולפנים עושה בתוך שלו מה שירצה אלא שהלה מתקן אגפיו בעפרו:

המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו אמר המאירי מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו הן שהוחזקה בכך מעולם הן שנתן לה מתחלה ואח"כ סתמה ונתן לה דרך מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ונמצא שיש לרבים על שדהו שתי דרכים ואין יכול לעכבן כלל אף באחת מהן ופירשו הטעם בגמ' שכל מן הצד דרך עקלתון היא שקרובה לזה הבא מאותו צד ורחוקה לזה הבא מן הצד האחר ומעתה אין חלופו מועיל כלום והרי בני רשות הרבים עוברים בראשונה ואף השניה אין יכול לעכב שכל מצר שהחזיקו בו רבים שלא כדרך גזלה אלא או מן הדין או ברשות בעלים אע"פ שנמצא אח"כ שמתנתו אינה מתנה אסור לקלקלו ולשון איסור שבמקום הזה פירושו שאם עשה לא הועיל שהנותן לרבים כנותן לשמים ואע"פ שהוא חוץ מן הדין שכן מצינו העוסק בצרכי רבים כעוסק בצרכי שמים ומ"מ אם לא היה שם צד עקלתון לשום אדם חלופו מועיל ורשאי לדחות כל ההולך שם אף בהכאה ודחיה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

כל שאונס את חברו והאנוס לפניו ורואה באנסו יש לו רשות לעשות דין לעצמו ולדחותו בכל מיני דחיה והכאה לסלקו מאותו אונס ולא סוף דבר בדבר שאם יתעכב עד שילך לבית דין תהא לו פסידא בכך אלא אף במקום שאין הליכתו לבית דין גורמת לו פסידא הואיל והוא לשם בעת שזה אונסו עושה דין לעצמו וכבר ביארנוה בקמא פרק הכד: