מאירי על בבא בתרא קפט

המקבל שדה מחברו ליטע הרי בעל השדה מקבל עליו עשר נטיעות בורות למאה ר"ל אילנות שאין עושין פירות וכל שאין שם מהם אלא עשר למאה שהם אחד לעשרה אין המקבל צריך ליטע אחרים תחתיהם הא יותר מיכן כגון י"א למאה מגלגלין עליו את הכל וצריך ליטע תחתיהם עד שלא נשאר שם אחת מן הבורות שהרי זה כמי שבא ליטע מתחלה וכאלו לא נטע כלום ויש גורסין עשר בורות לסאה ואי אפשר לפרשה באילנות שהרי עיקר נטיעתם עשרה לבית סאה אלא בגפנים:

כבר ביארנו במשנה שהמוכר לחברו מרתף של יין מקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה מ"מ יש בענין זה צדדים אחרים שאנו דנין בהם בדרך אחרת וכיצד הוא הדין אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין יפה ומקבל עליו לוקח עשר קוססות למאה והוא הדין הנזכר במשנתנו אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ר"ל ליתן לתוך תבשיל והוא צריך ליין חשוב ומתקיים ביותר מפני שמסתפק מעט מעט נותן לו יין יפה ואינו מקבל עליו אפילו אחת קוססת אמר לו מרתף זה אפילו כלו חומץ הגיעו אמר לו מרתף זה של יין נותן לו כלו מיין הנמכר בחנות והוא שהוא מתחיל להקריס אלא שאין טעם החומץ ניכר בו עדין אמר לו מרתף זה של יין למקפה נותן לו יין יפה ומקבל עליו עשר למאה לא מכר לו מרתף אלא חבית נותן לו יין שכלו יפה וראוי לתבשיל שאין דעתו של אדם לקבל פשרה בענין זה בחבית אחת ואפילו לא התחילה להחמיץ הואיל וניכר לקפילא שהוא עתיד ליתן את הדין אינו מקבלו כלל ונמצא הענין חלוק לששה דרכים ודיניהם ארבעה ויט חולקין במרתף של יין סתם שאם לא פרעו אין מוציאין מידו הואיל ונשאר בספק ולא פסקנו שמקבל אלא מפני שכל ספק ממון קולא לנתבע שהוא המוכר ואין הדברים נראין שהרי מחלקת זו של רב אחא ורבינא הוא וכל שנחלקו שניהם הלכה כדברי המיקל והקולא דרך כלל הוא שיקבל עליו הלוקח מן הקוססות וכן עיקר: