מאירי על בבא בתרא קפז

כל שמכר תבואה לחברו ונמצאת בה יתר מרובע קב טנופת לסאה כבר ביארנו שאינו מקח טעות כדי לחזור אלא שמשלים לו שעורו ומ"מ אין אומרים ינפה לו עד שיעמידהו על רובע אלא מכיון שהוצרך לנפות מנפה את הכל ודבר זה יראה לפסוק שמן הדין הוא ולא מן הקנס שטעם האמור בגמ' לדעת האומר שהוא קנס אינו מספיק שבודאי הדבר מצוי לימצא שם טנופת אף ביתר מרובע עד שאדם בא ומשתדל לנפותו יפה ואין הדבר מצוי שיערב הוא בידים ומאחר שכן לא היתה המחילה אלא מצד שאין אדם מוצא עצמו לטרוח בכל שאין שם אלא כשיעור זה אבל יתר מרובע טרח וכיון שהוא טורח במקצת יטרח בכלו ואחר שזה מן הדין אתה דן כן אף בחוצה לארץ ואף בשנתברר שלא עירבן הוא ודוקא במקום שאין בו מנהג ידוע כמו שביארנו:

לענין כלאים אמרו שכל זרע שנתערבו עמו זרעים אחרים שהם כלאים על אותו זרע שנתערבו בו כגון שעורים ומיני קטניות שנתערבו בחטים בין שנתערב אחד מאלו עם החטים הן שנים מהם שכל שהוא כלאים עם אותו שנתערבו עמו מצטרף לכך אם הגיע התערובת לשיעור אחד מעשרים וארבעה והוא רובע לסאה ימעט ויבור קצת מן הזרע המעורב או יוסיף באותו זרע שנתערבו עמו ויש מפקפקין בתוספת מפני שהוא כעין בטול איסור ומצריכין דוקא במיעוט הא כל שלא הגיע התערובת לשיעור זה זורע ואינו מקפיד עליו כלל הואיל ולא נתכוין לכך ואין הלכה כר' יוסי שאמר יבור ר"ל שיבררנו מכל וכל כמו שיתבאר במקומו: