מאירי על בבא בתרא יז

גבאי צדקה אין ממנין אותם אלא בני אדם הגונים ושהם בחזקת כשרים ואחר שכן אין מזקיקים אותם לחשב עמנו על מה שגבו וכן אין מחשבין בהקדש עם הגזברים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים ומ"מ ראוי לקהל שלא למנות א"א הגונים וכשרים כל מה שאפשר לו לאדם להשתדל שלא יבוא לחשוד את הבריות ישתדל אף בתוך ביתו ראוי לו לאדם שיזהר בשמירתו ובשמירת מה שבו כדי שלא יהא הדבר מצוי לו לחשוד הבריות ועל זה אמרו אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו יצור וימנה שנאמר ויצורו וימנו וכן למדנו מכאן שאע"פ שאין מחשבין עמהם לאחר שהוציאו כמה הוציאו מ"מ בשעה שמוסרין להם מחשבין ואין מוסרין להם אלא על פי חשבון:

עני שבא לעיר ואין מכירין אותו ואמר לנו שהוא רעב ואין לו מה יאכל אין חושדין אותו ברמאי עד שנבדוק אחריו אלא מאכילין אותו מיד אבל אם היה ערום ואמר כסוני והלבישוני חוששין שמא רמאי הוא ואין נזקקין להלבישו עד שנבדוק אחריו ואם היו מכירין אותו ונבדק עניותו אצלם מלבישין אותו לפי כבודו:

עני העובר ממקום למקום אין פוחתין לו לסעודתו מככר אחד הנמכר בפנדיון בשעה ששער החטים ארבעה סאין בסלע ושיעור זה הוא חצי קב שהסלע מ"ח פנדיונין וארבעה סאין הם מ"ח חצאי קבין ואם לן נותנין לו פרנסת לינה והוא שנתקין לו מקום ומצע וכסת לשכב ולישן עליו ואם היה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ובתוספתא הוסיפו עליהן שמן וקטנית וכלל הדברים כל מה שיצטרך בצמצום הוצאה והוא היה מחזר על הפתחים אין נזקקין למלא חסרונו ומ"מ נזקקים לו למתנה מועטת אע"פ שאין בה בכדי חייו שהרי מכיון שהוא מחזר על הפתחים פרוסותיו מצטרפות מכאן ומכאן לכדי חייו הצבור חייבים ליתן לעני עד כדי מחסורו ואף היחיד כן אם יש ספק בידו הא אם רואה בעצמו שלא יוכל לעשות כן עם הכל בקיום נכסיו והצלחתם עושה כפי כחו וביארו במקום אחר שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש שבריוח שלו בשנה וזו היא עין יפה שביפות והבינונית אחת מעשרה ולעולם אל ימנע אדם את עצמו משלישית השקל בכל שנה ואם גרע לא קיים מצות צדקה דרך כלל שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו:

מצות הצדקה גדולה עד למאד אין לך מצות עשה ראויה להזדרז בה יותר ממנה והוא סימן לזרע אברהם שנאמר בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט וכו' דרך הערה אמרו ששקולה היא כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וכן דמו המעלים עין ממנה לעובד ע"ז שהרי במעלים עין כתוב פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ובע"ז כתוב יצאו אנשים בני בליעל ויש צדדין שהמניעה מן הצדקה כוללת שפיכות דמים והוא שאמרו בסדר מועד כל תענית שמלינין בה צדקה ר"ל שלנו ולא חלקו צדקה לעניים הרי אלו שופכי דמים שנא' צדק ילין בה ועתה מרצחים לא סוף דבר שאדם חייב ליתן צדקה אלא שאף הוא חייב לעשות אחרים עליה ודרך הערה אמרו גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ואע"פ שהם מוכרחים עליה ולא מנדבת הלב הם עושים נחשב להם בצדקה שנאמר ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה:

צריך אדם להעיר את עצמו על הצדקה ושלא יקשה בעיניו על חסרון ממונו ויזכור שבזמן שבית המקדש קיים היה נותן שקלו ומתכפר לו עכשו הצדקה עומדת לו במקומו ויתבונן שכל אדם מעתד לנכות ממונו למסים ולתשחורות ואחר שכן ראוי לו ליתן חלקו למי שגמלו כל טובו בשמחה ובטוב לבב שאם יחסר ממונו לכבודו אף הוא בידו להשלימו ואם אינו משתדל אלא להרבות ממונו כמה דובים יש למקום ודרך הערה אמרו זכה חסרון ממונו הולך לעניים לא זכה אומות העולם באות ונוטלות בזרוע ויש מפרשים על זה מה שכתבנו בענין עשוי הצדקה שאעפ"כ נחשב להם בצדקה ור"ל שאף גובינת המס כשהוא נותנו בנאמנות יש בו צד צדקה והוא שמנכה חלק העניים או שמתוך כך נושאים פניו והעניים מתרחמין ויש מפרשים בו שהוא נחשב להם לצדקה כשמקבלין אותו בשמחה וסובלים עול גלותם לכבוד השם: