מאירי על בבא בתרא קסה

זה שביארנו שהקונה שלשה אילנות בתוך שדה חברו יש לו קרקע אין הדבר מוחלט לומר כן בכל הצדדין אלא בתנאים ידועים כיצד צריך שיהא בין כל אילן ואילן מארבע אמות עד שש עשרה היה בדניהם פחות מארבע אמות או יתר על שש עשרה לא קנה קרקע ולא אילנות שביניהם ואם יבשו או נקצצו הולך לו בפחי נפש וכשהוא מודד דבר זה מודד ממקום רחב שבו והוא העיקר הסמוך לארץ ודבר זה בפחות מארבע מחמת שרצופים הם יותר מדאי וביתר משש עשרה שמפזרין הם אין נקראין בה שדה אילן ואע"פ ששלשה אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילם ונמצא שבור זה שלשים ושתים אמה לכל אילן שש עשרה לכל רוח אין זו דומה לה שהרי שלשה אילנות בבית סאה הדבר תלוי במשיכת השרשים תחת הקרקע ויניקתם אבל לוקח אילנות אין הדבר תלוי בכך אלא בתחום שעל הקרקע שהרי הנוטע אילן סמוך לשדה חברו לא הצריכוהו להרחיק אלא ארבע אמות כדי עבודת הכרם כמו שהתבאר ואע"פ שהשרשים יונקים משדה חברו וכן צריך שיהא לוקח שלשתם כאחד אבל אם לקחם זה אחר זה אין לו קרקע ולא אילנות שביניהם וכן צריך שיהו שלשה האילנות עומדים כחצובא כל אחד כנגד אויר השנים כצורת הסגול שאין ריוח שביניהם ראוי לזריעה שהרי אין בקר וכליו ראויים לעבור שם ומתוך כך בטל הקרקע אצל האילנות אבל אם היו עומדין כשורה רצופין זה לזה לא קנה קרקע:

מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד בתוך חברו שהיה האילן שלו או שאמת המים מפסקת ביניהם או רשות הרבים או סדן של דקל כל אלו ספק ולא קנה קרקע הא כל שהם עומדים כצורה שהזכרנו ויש ביניהם כשיעור שהזכרנו ושלקחן כאחד ושלא היו שם אחד מן הספקות שהזכרנו קנה קרקע וכל אילנות שבין שלשה אלו אפילו היה ארז ביניהם ואין צריך לומר אם יצא שם אח"כ ואפילו לא לקח אלא שלשה נטיעות קטנות או אפילו שלשה בדי אילן וכגון שהיה שרש אחד שהוציא שלשה בדים רחוקים זה מזה מארבע עד שש עשרה ויש מפרשים ששייר הוא את האילן לפניו ר"ל שמכר לו משלשה אילנות בד מכל אחד ואחד ושייר גוף האילן לעצמו ואין הדברים נראין שכל שמשייר גוף האילן אף הקרקע הוא משייר אבל אם לקח עצים הפחותים שאין ראויים לכלום כגון היזמי והיגי אפילו במקומות שגדלים ביותר עד שנעשים כצורת אילנות אע"פ שהם ארכות ואין ראוי לזרוע ביניהם אין אומר שיהא הקרקע בטל אצל האילנות הואיל ואינם חשובים ולא קנה קרקע:

כל שנוטע כרמו והרחיק שורותיה זו מזו שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי הן מובדלות זו מזו ואין זה נקרא כרם אחד אלא כל שורה נחשבת בפני עצמה ומרחיק ששה טפחים מן השורה ומביא זרע לשם קירב שורותיה זו לזו בפחות מארבע אמות אין זה כרם אלא הרי הן כגפן אחת ומרחיק ששה טפחים לכל רוח וזורע בד"א בשתי שורות שכל שיש שם שתי שורות כל אחת משלשה גפנים וביניהם מארבע עד שמנה נקרא כרם ויש חולקים שלא ליתן שיעור בשורה עצמה בין גפן לגפן כלל אלא כל שיש שם שלשה גפנים נקרא כרם ואין נראה כן אבל אם היו שלש שורות אע"פ שאין ביניהם אלא פחות מארבע הרי זה כרם ורואין את האמצעית כאלו אינה ואין אומרים כן אלא בין השורות אבל בשורה עצמה לא היה בין השורות מארבע אמות עד שמנה הרי אלו כרם וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד מעיקרי הגפנים זה שהרחיק בין שורה ושורה שמנה אמות שהזכרנו לזרוע בנתים ברחוק ששה טפחים צריך שיהא הופך את הגפנים לאחוריהם שלא יסתבכו על הזרעים ולשנה אחרת הופכן לאותו צד שזרע עכשו וזורע במקום שהפכן אשתקד וכן כמה שירצה:

כבר ידעת שאין נקרא כרם אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב ושיהא בין גפן לגפן מארבע עד שמנה וכן שתי שורות זו בצד זו נקראות כרם אם היו שלשה גפנים בכל שורה ושורה וביניהם מארבע עד שמנה הרי שהיתה אחת כנגד אחת ואחת יוצאה זנב והרכיב אחת עם כל אחת מן השנים ראשה האחד בגפן וראשה אחד בארץ אם יש בין שרש הגפן הישן לשרש המורכב המונח בארץ ארבע אמות הרי הם נחשבים כשנים והרי זה כרם ומהיכן מודדין מפקק השני הסמוך לארץ היתה אחת כנגד אחת ואחת יוצאה זנב והבריך כל גפן וגפן והוא שכפף אמצעיתם והוציא ראשיהם לצד אחר עד שכשיפסיק באמצעיתם יחזרו לשתים ועקריהם נראין ר"ל שהושרשו השרשה הראויה כל שיש ביניהם מארבע אמות עד שמנה מצטרפין לחשבון שתים כנגד שתים אע"פ שלא הופסקו עדין:

זה שפסקנו בכרם מארבע אמות עד שמנה ולענין מקח וממכר פסקנו מארבע עד שש עשרה יראה הטעם שבכרם אין צריכה הרחקה כל כך כאילנות ולדעת זה אומר אני שכרם אף במקח וממכר משערין כן ויש חולקין ופוסקים אף בכלאים מארבע ועד שש עשרה ואין נראה כן: