מאירי על בבא בתרא קסב

אע"פ שהחלטנו את הדבר לענין דיני ממונות שהקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע לענין בכורים אין הדבר מוחלט בידינו כל כך ומעתה הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו מביא בכורים מספק אבל אינו קורא ומ"מ יש לך לשאול והרי שמא אין לו קרקע ולא היה לו להביא ונמצא שאין תורת בכורים חלה עליהם ונמצא מביא חולין לעזרה תקנו חכמים מתוך כך שכל שמביא בכורים אלו יהא מקדישן תחלה לבדק הבית כדי שיהא יכול להכניסן לעזרה ויש מפרשים שמקדישם על תנאי שאם בכורים הם מוטב ואם לאו יהו הקדש לבדק הבית ושמא תאמר והרי הכהן צריך לאכלם ואף לדעת האומר במסכת מכות אכילה לא מעכבא מ"מ עיקר הבאתן למצות אכילה היא והיאך אוכלם והקדש הם תדע שאח"כ הכהן פודה אותם מיד ההקדש בשוה פרוטה ואח"כ אוכלם ועדין אתה אומר שמא אינם בכורים ונמצא הוא מפקיען מתרומה ומעשרות תדע שכל שמביא בכורים אלו צריך הכהן להפריש מהן תרומה ומעשרות מספק חלין ואח"כ אוכלן הוא אם תרומה אם מעשר אם בכורים שאף מעשר ראשון נאכל לכהנים ואינו נותנו ללוי שמא בכורים גמורים הם ואסורים לזרים בכורים אלו אינו מביאן הוא בעצמו שהרי אינו יכול לקרות ואע"פ שבעלמא אין קריאה מעכבת בזו הואיל ואינו ראוי לקריאה קריאה מעכבת ואע"פ שהרבה אמרו עליהם שמביאין ואינן קורין מ"מ אין אנו אומרים כן אלא על אותם שלקיטתם על דעת קריאה אלא משלחן ביד שליח והשליח אינו בתורת קריאה שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי והוא שאמרו בצרן ושגרן ביד שליח אינו קורא וכל שמשלחן ביד שליח יתבאר בתלמוד המערב שבמסכת בכורים שצריך ללקטן מתחלה על דעת כן ואם לא לקטן על דעת כן לא ישלחם ביד שליח לקטן על דעת כן ושלחן ביד שליח ומת שליח בדרך והביאם בעל הקרקע אינו קורא דכתוב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה כלה ביד אחד ובזו הרי אין כל ההבאה כאחד אע"פ שהלקיחה ר"ל הלקיטה וסוף ההבאה היתה באחד ויש מפרשים בלקיחה לקיחה מיד בעל הבית:

הקונה אילן אחד בתוך של חברו אינו מביא כלל אבל קנה שלשה מביא וקורא חוצה לארץ אין מביאין ממנה בכורים ואם הביא אינן בתורת בכורים כלל ואפילו מן הארצות הסמוכות לארץ ישראל שהיו תרומות ומעשרות נוהגות בהם כגון עמון ומואב ומצרים ובבל ומ"מ מדברי סופרים להביא מסוריא ומערי סיחון ועוג שבעבר הירדן הלוקח שדה לפירות מביא ואינו קורא אבל אם לקחה בדרך זה מן הגוי אינו מביא כלל לקח פירות שכבר נחנטו באילן והוא שקראו כאן לוקח פירות מן השוק אינו מביא כלל:

התבאר במסכת מנחות בשעוריהם של חכמים שששים עשרונים נבללין בכלי אחד בשמן הראוי להם אבל ששים ואחד אין נבללין יפה בכלי אחד אפילו היה הכלי מחזיק כמה עשרונים ומעתה מי שאמר הרי עלי ששים ואחד עשרונים מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר שנאמר כל המנחה בלולה בשמן אמרה תורה הבא מנחה הראויה להבלל ואם הביא כלן בכלי אחד פסול הואיל ואינו ראוי להבלל ואע"פ שאם הביא ששים או פחות מששים בכלי אחד ולא בללן כשר והיה לנו לומר שאין זה שאינו נבלל יפה פחות מאותו שלא נבלל כלל מ"מ כך אמרו חכמים כל שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:

מטכסיסי התלמידים כשהם בעלי מוסר שבדבר שהם יודעים בו שכבר טרחו בו הראשונים ולא מצאו בה טעם לא יהו שואלין אותו לרב במקום שהרבים מצוים שם שהרי הדבר קרוב שלא יהא הרב יודע מה שלא ידעו הראשונים ונמצא מתבייש וכן כל כיוצא בזה:

זה שביארנו שהפירות שאינם בכורים אין מביאין אותם בעזרה יש שואלין בה מהיכן יצא לנו כן שלא מצאנוה אלא בשחיטת בהמה או עוף וכמו שאמרו מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אבל דברים שאין ראויין להקרבה לא מצינו ויש שפירשוה על תורים ובני יונה שהיו מביאים בידיהם ועל הסלים שעל הסלים לעולות ושבידיהם לכהנים ואין זה כלום שאם כן היאך יאמר כאן והא בעי מיכלינהו והרי עולות הם ועוד שהרי אף במסכת חולין פרק הזרוע בענין חזה ושוק ומנחות פרק אחרון בענין מנחת עשרון יראה שאף בדברים שאין בני הקרבה כן ונראין הדברים שכל שהוא כעין הקרבה כגון זה שיש בה הגשה אצל המזבח ותנופה כבכורים או תנופה כחזה ושוק או הקרבה למזבח כמנחה שמקריבין את קמצה ישנן בדין זה אבל פירות של חולין מותר להביאן בעזרה והוא שאמרו בהקומץ רבה יאכלו עמה חולין ותרומה כדי שיאכלו על השובע ומעתה יכול הוא להביא בסל פירות שלא משבעת המינין אלא שלא יביאם למזבח: