מאירי על בבא בתרא קנט

המשנה החמישית והיא גם כן מענין מה שלפניה להודיע שיש דברים שמן הסתם אדם משייר במכירתם איזה דבר ואין דעתו למכור את הכל ואמר על זה הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות אמר הר"ם אמרו מפריח בריכה ראשונה הטעם כדי שישובו לשובך וישבו אותו ונחיל ולדות הדבורים להכניסם בכוורת אחרת ואמרו נוטל שלשה נחילין זה אחר זה ואחר כך נוטל פעם אחרת האפרוחים ויניח אפרוחים פעם שניה כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי לישב הכוורת כך יעשה תמיד וזה פירוש מסרס נגזר מסריס כלומר כרות וחלות דבש הם הבתים שעושין הדבורים מן השעוה ויצניעו בהם הדבש ושתי גרופיות שיעור שני טפחים על הארץ:

אמר המאירי הלוקח פירות שובך כלומר שלקח בניסן שהוא תחלת הולדות שלהם כל מה שיולידו היונים בשנה זו ומשום דבר שלא בא לעולם אין כאן שזהו כמוכר שובך לפירותיו וכן כל השנויים במשנה זו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ ראוי לפרש שכך אמרו בפירוש ולא שנאמר כן מן הסתם או שמא מ"מ שניהם מתרצים במקח ואין אחד מהם חוזר בו ובא להשמיענו דין אחר והוא שהלוקח צריך להניח מן הנולדים אח"כ בריכה ראשונה עם האמהות שענין זה בשובך חדש שאין שם עדין אלא אלו הראשונים שהביאו לשם שכשהאדם בונה שובך ורוצה לישבו אדם מביא יונים בזוגות של זכר ונקבה כמה שירצה קטנים ומידדים כדי שיהו לוקחים תרבות לשם וכשגדלים מעט אדם מניח בחורים העשויים להם כמון ומיני זרעים חמים להרגילם באותם החורים וכשגדלו והורגלו בחורים ונזדווגו בכל חור וחור זכר ונקבה שכך המנהג בהם שנולדים זוגות ומתגדלים זוגות זכר ונקבה מתחילים בניסן של חמה להזדווג ולהטיל ביציהם ותכף להטלתם הם יושבים עליהם ומחממים ביציהם והאפרוחים יוצאים באייר ונקראים בריכה ראשונה ולחדש אחר חוזרות האימהות ומולידות ונקראת בריכה שניה וכן בכל חדש מחדשי הקיץ וכן הנולדים מולידים לפעמים באותו הקיץ בעצמו ולעולם אדם מניח הבריכה הראשונה עם האימהות ומוכרין מן הנולדים אחריה ואמר עכשו מפריח בריכה ראשונה כלומר שמניחה אצל האימהות להצטוות עמה ולפרוח עמה שאם לא יניח עם האימהות כלום האימהות פורחות ונמצא השובך חרב ובגמ' הקשו עליה מן הבריתא שאמרה מניח בריכה ראשונה ושניה ותירצו הא בה והא באמה כלומר שאם היו בשעת המכר אבות ובנים כלומר שכבר נולדה הבריכה הראשונה שלקח ממנו פירות של שתי זוגות אלו ולא הן עצמן מניח לאימהות בריכה ראשונה שתלד ונמצאו לה מזרעה שתי בריכות להצטוות עמהן אחת הבריכה שכבר נולדה לה והשנית זו שתלד עכשו ששתי בריכות צריכות לה לצוות ומ"מ מכיון שכבר היתה שם אחת אינו צריך להניח מן הנולדים אלא אחת אבל צריך להניח לזוג שני שכבר היה שם שתי בריכות שהבת אינה מצטוותת עם האם וכל שנוטלין את בניה פורחת והולכת והרי לא קנה להבריחה אלא להעמידה ואין העמדתה אלא בשיניח לה שתי בריכות מן הנולדים לה ואין חלוק בין משנה לבריתא כלל אלא שתיהן שוות להניח מן הנולדות שלש בריכות אחת לאם ושתים לבת והוא הדין שאם לא היתה שם בשעת המכר אלא אותם שבאו שצריך להניח להם שתי בריכות אלא שאין דרך למכור פירות שובך עד שיהו שם אימהות ובנות ולעולם אין להם צוות אלא בבניהם ואין לאם צוות אלא בשתי כיתי בנות והוא הדין אם היו שם הרבה בריכות שלא מכר אלא הנולדים שמניח לכל כת של אימהות שתי כיתי בנות:

לקח פירות כוורת מחברו ר"ל שלקח בתחלת הקיץ הדבורים הנולדים באותו הקיץ כדי למלא מהם כוורות חדשים נוטל הלוקח שלשה נחילים והוא שבתחלת הקיץ יוצאין מן הכוורת נחיל של דבורים שילדו האמהות ויושבין על ענף אילן ומביא זה כוורת חדשה וממלאה מהם וכן פעם שניה וכן פעם שלישית שהרבה פעמים יולדות בקיץ נחילים נחילים ואמר שנוטל הלוקח שלשה מהם זה אחר זה ואח"כ רשאי המוכר לסרסן שלא יתעסקו בלידה שכל שמתעסקות בלידה אין מתעסקות בדבש וסירוס זה הוא שמאכילן חרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דובשנן וכשהן רואות שכלה דבשן הם נמנעות מן הלידה ויוצאות ורועות ומתעסקות בדבש עד שמתמלא כוורתן וכשמתמלא כוורתן אלו היה בעל הכוורת מניח את הדבש היו חוזרות להתעסק בלידתן אלא שבעל הכוורת בא ונוטלן ומניח בה מעט דבש שלא יברחו מכל וכל והוא שאמר שאחר שנטל הלוקח שלשה נחילין זה אחר זה רשאי המוכר לסרסן על הדרך שהזכרנו כדי להתעסק בדבש שהוא שלו ר"ל של מוכר שלא מכר פירות כוורת עד שלא יגיע לו ממנו דבש כלל:

ור' יוחנן פירש בה בגמ' פי' אחר והוא שאינו מסרסן כלל וכן שאין הלוקח רשאי ליטול שלשה הנחילים בבת אחת אלא נוטל שלשה במסרס והם ראשון שלישי וחמישי והמוכר נוטל השאר שכן דרך מוכרי כוורות מן הסתם ובבריתא פירשו שנוטל שלשה רצופים ואח"כ נוטל במסרס כלומר אחד ללוקח ואחד למוכר כדי לישב את הכוורת והלכה כבריתא ואין רשות למוכר לסרסן בחרדל כלל יעשו דבש או לא יעשו ומ"מ גדולי המפרשים פירשו הפסקה זו שהיא הסירוס הנזכר ולדעת ר' יוחנן נוטל אחת ומסרס עד שיתמלא כוורתו וחוזר ונוטל אחת ובא זה וחוזר ומסרס עד שישוב ויתמלא כוורתו שכבר נטל רוב דבשו וכן בשלישית ולדעת הבריתא נוטל שלשה רצופים ואח"כ נוטל אחת וזה בא ומסרס עד שיתמלא כוורתו ואח"כ חוזר ונוטל ואח"כ בא זה ומסרס וכו' והדברים נראין:

לקח ממנו חלות דבש ר"ל שלקח הדבש היוצא מן הדבורים כל אותה שנה כל שהכוורת מלא ורוצה ליטלו מניח לשם שתי חלות שכל שהם רואות שנסתלק הדבש כלו בורחות להם אבל כשרואות שנשאר שם ממנו חוזרות ובונות עליו וכן שניזונות ממנו כשמתעסקות בלידה וכן צריכות שתי חלות ליזון מהן בחורף ולשון חלות בענין זה הוא שהדבש בכוורת עשוי חלות חלות של נפת ונוטל את כלן ומשאיר מהן שנים:

לקח ממנו זיתים לקוץ מניח בכל אילן מהם שתי גרפיות ר"ל ענפים סמוך לשרש כדי שיחזור ויצמח וקוצץ השאר ויש מפרשים שתי הרכבות ר"ל פקקים וכן נראה שהרי אף בלא ענפים חוזר וצומח ופירשו בגמ' שבשאר אילנות מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ השאר ובבתולת השקמה שלשה טפחים ובסדן השקמה שני טפחים בקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה ר"ל שהגפנים והקנים עשויים פקקים ומניח פקק אחד סמוך לארץ וקוצץ שבכל אלו כל שמשאיר בשיעור זה גזעו מחליף וכל שאינו משאיר בשיעור זה אינו מחליף ונמצא שהפסיד אילנו ולא מכר אלא עציו בדקלים ובארזים חופר ומשרש מכל וכל שאין גזעם מחליף וכל שמכרו לעצים אין דעתו על השיור:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא על הדרכים שכתבנו בה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

הדבש שהוא עדין בכוורתו הרי הוא אוכל גמור לענין טומאת אוכלין ר"ל ליטמא בכל שהוא ולטמא אחרים בכביצה ואפילו לא חישב עליו לאכילה ומ"מ אם חשב עליו למשקה הרי הוא כמשקה רדה הדבש ונתרסקו החלות הרי הוא משקה להכשיר לקבל טומאה וכן להיותו בדין טומאת משקין לטמא וליטמא בכל שהן ואין מחשבת אכילה מועלת בו ויש אומרים לטמא אחרים ברביעית היה הדבש עדין זב מן הכוורת סתמו משקה אבל אם חישב עליו לאוכלין הרי זה אוכל שתי חלות שאדם משאיר בכוורת יש אומרים שאינן לא אוכל ולא משקה עד שיחשב עליהם אם לאכל ואם למשקה שהרי לדבורים הוא מוקצה ואוכלי בהמה הם ויש חולקין בה לדונה כשאר הדבש: