מאירי על בבא בתרא קמה

המוכר את הספינה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על חלק רביעי ממנה שהוא סובב לבאר עניני המכירות ודיניהן מה שנכלל בכלל המכר ומה שלא נכלל בו וכן דרכי המכירה במטלטלין במה נקנין ובמה אין נקנין ואם נמצא בענינים אלו טעות או הפסד מה דינו ושכל ענינים אלו מתבארים בארבעה פרקים והם הבית והספינה והפירות ובית כור וביארנו בפרק הבית שהיתה הכונה לבאר בו מה שנכלל במכר הקרקעות ואמנם כונת זה הפרק להשלים בו ענין זה החלק והוא לבאר במכירת קצת המטלטלין מהו נמכר עמהם ומהו שאינו נכלל עמהם ויתחיל אח"כ בחלקים אחרים שבדיני המכירות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון להשלמת ביאור החלק שקדם ר"ל לבאר במכירת המטלטלין מה שנכלל במכר ומה שאינו נכלל בו ויתגלגל בחלק זה קונה אילנות בקרקע של חברו בכמה מהם קונה קרקע עד שבפחות מהם לא יהא קונה קרקע השני כשנמצא טעות במכירה על איזה צד יכולים שניהם לחזור ועל איזה צד אין רשות לחזור אלא לאחד מהם ועל איזה צד אין רשות לחזור אף לאחד מהם השלישי במכירת הפירות איזה גמר קנייתן שמאותה שעה ואילך לא יהא יכול לחזור בו הרביעי באונס הבא לסחורה או לכלים שהעמידוה בהם מאימתי הם ברשות בעל הכלי שלא להתחייב עוד אחר באונסיהן והחמישי בדברים הראויים לעשות לחנוני בעניני מכירתו מצד נאמנות ומצד מכירה בעין יפה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שביארנו:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המוכר את הספינה מכר את התורן מכר את הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגים אותה אבל לא מכר את העבדים ואת המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין אמר הר"ם התורן הוא עץ גבוה שתולין עליה הנס והנס בלשון גמרא וילון ובלשון הפסוק קלע וכן בערב קלאח עוגין הברזלים שקושרין אותם בחבלים ומשליכין אותם בים כדי להעמיד הספינה מנהיגים אלו המשוטות ומרצופין אמתחות שנושאין בהם הסחורות בספינות יש מהם עשויים משער או מנעורת הפשתן או מעורות או מעץ אנטיקי הסחורות עצמן שנושאין בספינה:

אמר המאירי המוכר את הספינה מכר את התורן והוא העץ הגבוה שתולין בו הנס וכן מכר את הנס ר"ל הוילון ואת העוגין והוא כלי הברזל שמשליכין אותן במים להעמיד הספינה וכל המנהיגים אותה ופירשו בגמ' המשוטות והם הקורות הדקות שמנהיגים בהם הספינה והטעם לאלו מפני שאי אפשר לספינה בזולתם והם מיוחדים למלאכה זו לבד אבל לא מכר את העבדים שבעל הספינה מעמיד בה להעלות הוילון ולהורידו ולסדר את המשוטות ולהנהיג את הספינה בים מפני שאין אלו מיוחדים לספינה והרוצים לירד בתוכה הרי הם יכולין לסדר את המשוטות ולהעלות את הנס ולהורידו וכן לא מכר את המרצופים והם שקים של עור להצניע שם מאכליהם ואין זה מיחוד דברים שבספינה ויש מפרשים שהם עשויים להצניע שם את הוילון ואף זה אינו מיחוד דברים שבספינה שאין סוף הענין אלא לשמירה מעולה או לנקיות ולא את האנתיקי ר"ל הסחורה שבתוכה וזה לא היה צריך לו לומר אלא שבא ללמדנו בה מה שאמר אח"כ שאם אמר לו היא וכל מה שבתוכה כל אלו מכורין מפני שאף הסחורה לפעמים צרך הספינה היא כדי להכבידה ובגמ' פירשו שהמוכר את הספינה מכר את האיסכלא והוא סלם קטן העומד על פתח הספינה לעלות מן הספינה הקטנה לספינה הגדולה או לירד בה מגדולה לקטנה וכן מכר את בית המים והוא בית שבספינה שבו מכנסין מים מתוקים בכלים אבל לא מכר את הביצית והיא ספינה קטנה שקושרין לספינה גדולה וכשרוצים לצאת ליבשה נכנסים לאותה קטנה שהגדולה אינה יכולה להתקרב על שפת הנהר וכן שהמלחים יורדים בה תמיד לצוד בה דגים ויש פוסקים בזו שהיא בכלל המכר אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתבו בזו שאינה בכלל המכר מפני שהיא דברי יחיד ושנכלל דעת זה בשטה כמו שהוזכר בפרק זה:

ודברים אלו שאמרנו עליהם שאינן בכלל המכר כתבו חכמי הצרפתים שאם הקדיש את הספינה אף אלו אין קדושים בכללה וכן במתנה ונכסי הגר וחלוקת אחים ואין דומים לאותם השנויים בפרק הבית שהם הקרקעות או הדברים הצריכים לקרקע ובטלים במקצת אגב קרקע אבל אלו הנזכרים כאן הם מטלטלין ואין צרך בהם לספינה כלל ומפני זה הכל שוה בו וכן בכל השנויים בפרק זה והדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכלה עם מה שהוספנו בה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: