מאירי על עבודה זרה צא

עובדי האלילים והאשרות ודומיהם שהיו קורין לע"ז שלהם בשם נאה כדי ליתן חנה על לב שומעיה ראוי לישראל המזכירה לכנות לה שם לגנאי כדי להסיר לב עובדיה מעליה ולהפוך עבודתו לשם ית' היו קורין לה פני מלך קורא לה פני כלב עין כל עין קוץ וכיוצא באלו:

גוי העובד את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ועובדיהן בסייף שהרי כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בסייף ואם ישראל הוא נידון בסקילה כדינו:

עבד את האילנות או את הזרעים והירקות אם נטעו לכך הם אסורין ועובדיהם נדונין ואם נטעו או נזרעו לשם פירות או לדבר אחר ואח"כ נעבדו גופן מותר וגדולין הבאים לאחר מכן אסורין ועובדיהם נדונין:

אבני הר שנדלדלו והרי הן תלושות והשתחוה גוי להם אע"פ שנדלדלו מאליהן בלא שום תפיסת אדם או בהמה אסורות הואיל ומ"מ תלושות הן ואין צריך לומר בדברים התלושים מעיקרא כגון אבנים וכיוצא בהם ומגדולי המחברים חולקים באבני הר שנדלדלו הואיל ועבדן במקומן:

עבד את הבהמה ובלא מעשה אלא שהשתחוה לה אע"פ שאסורה לגבוה כמו שיתבאר במקומו להדיוט מותר באכילה שאין בעלי חיים נאסרים ודינם לענין זה כמחובר וכל שכן אם לא עבדה אלא שהקצה את הבהמה לכך הן שהקצה לעבודה הן שהקצה לתקרובת הא אם עשה בה מעשה כגון ששחט בה סימן אחד אסורה אם היא שלו כמו שיתבאר:

אע"פ שבארנו שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהשתחואה לבד אם גלה ישראל דעתו שנוח לו באותה עבודה נאסרה מעתה ישראל שזקף ביצה או לבינה או שום דבר שלו כדי להשתחוות לה ונמנע ולא השתחוה ובא גוי והשתחוה אסרה והרי היא ע"ז של ישראל שלא להתבטל לעולם שזהו כעין שליחותו הא אם לא השתחוה לה לא נאסרה בזקיפתה שע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד כמו שיתבאר: