מאירי על עבודה זרה עח

כל שהוא חשוד למכור דבר האסור בחזקת מותר אע"פ שאינו חשוד לאכול אין מפקידין אצלו דבר שיש בחליפיו איסור אא"כ בחותם ואם חשש חליפין אלו הוא באיסור תורה צריך שני חותמות או מפתח וחותם ואם בשל סופרים דיו בחותם אחד וכבר ביארנו שכל שדינו בשני חותמות מפתח עולה לחותם וכל שכן שהדין כך במפקיד אצל הגוי לפיכך בשר או חתכת דג שאין בה סימן או תכלת אסור בחותם אחד וכן יין אע"פ שסתם יינן מדברי סופרים החמירו עליו אבל פת ומוריס וגבנה או חלב מפקידין או משלחים בידם אף בחותם אחד אפילו יחליף בשלו אין בחליפיו איסור תורה שמא תאמר חלב טמא איסור תורה הוא חלב טמא אין לחוש לחליפין גמורין שהרי טהור לבן טמא ירוק ונכר הוא ונמצא שאין שם אלא חשש תערובת ואף בתלמוד פרשוה מטעם זה חבי"ת איסורו מגופו חמפ"ג אין איסורו אלא משום תערובת וגדולי הרבנים פי' הטעם שבחבי"ת מתוך חשיבותם אדם טורח בחליפהם אבל חמפ"ג אין בהם חשיבות ודיים בחותם אחד ויש מקום עיון שהרי למעלה במשנת אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה ומנו בהם חומץ ושאלו בה פשיטא משום דאחמיץ פקע איסוריה ותירץ הא קמ"ל חומץ שלנו ביד גוים אין צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מינסך אי משום חלופו לא טרח וכן ביין מבושל אלמא כל שאין חשש נסוך אע"פ שיש שם חשש חלוף דיו בחותם אחד אף במה שיש בחלופיו איסור תורה ושאיסורו בגופו ושמא לא נאמר אלא בחומץ ויין מבושל שאין בחליפיו אלא הנאת פורתא אבל אלו שבכאן שחשיבותם גדולה ראוי לחוש:

מאחר שאף באיסורי סופרים אתה צריך לחותם אחד אי אתה צריך לומר שישראל החשוד אין לוקחין ממנו אפילו איסורי סופרים ומ"מ אם נתארח אצלו או שיגר לו במנחה הואיל ואינו חשוד לאכול רשאי זה לאכול ממנו ואם היה חשוד לאכול אסור אף בזו:

כל ישראל ובכל הארצות בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וסריא על פני כלה היתה חשודה בששה דברים מהם שהיו קונים אותה בהכשר אלא שהיו פושעים בשמירתם להניחם אצל הגוים ומהם שהיו חשודים אף בקנייתם או בעשייתם באיסור וששה דברים אלו הם יין מורייס חלב מלח סלקונדרית חלתית וגבנה שהיין היו מטהרים יינו של נכרי ברשותו ולא היו מדקדקין במה שראוי לדקדק בו על הדרך שיתבאר ושאר הדברים שלא היה חשש איסורם אלא מחמת תערובת היו מקילים בהם גם לקנותם מהם או ליקחם בהתר כגון מוריס מן האומן וחלב שרואהו בשעת חליבתו ומלח בשעה שמוציאין אותו מן המחצב וחלתית בשעה שהיו חותכין אותו וגבנה בהעמדתה אלא שאח"כ היו מניחין אותם אצל גוים בלא שום הכר לפיכך אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא מסתמן של בני אדם אלא מן המומחה אבל שאר מקומות אף של חוצה לארץ בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וגדולי המחברים כתבו שכל חוצה לארץ כסוריא ואין הדברים נראין:

דברים שאין החשוד פושע בעיני עצמו כדמאי מותר להפקיד אצלו בלא שום חותם כמו שיראה במסכת דמאי שהמוליך חיטיו לטחון אצל עם הארץ הרי הם בחזקתן למעשרות ולשביעית וכן המפקיד פירות אצל עם הארץ וכבר רמזנוה במסכת חולין פרק ראשון אא"כ מתכוונת לתקן כמו שבארנו שם וכן הגאונים מסכימים בדורות הללו בגבנת הגוים:

הניח נכרי בחנותו ויש שם דברים שיש בחליפיהם אסור תורה ביוצא ונכנס מותר ואפילו הלך לבית המרחץ או לבית הכנסת אם לא הודיעו שהוא מפליג וכבר בארנו מענינים אלו למעלה:

המשנה השמינית והכונה לבאר בה דברים שלהם שמותרין לנו אף באכילה אע"פ שהיו הדברים מראים קצת חששות ואמר על זה ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו והדבש והדבדניות אע"פ שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה והכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה ועלה של חלתית וזיתי גלוסקא המגולגלין ר' יוסי אומר השלחין אסורין וחגבים הבאים מן הסלילה אסורין ומן ההפסק מותרין וכן לתרומה אמר הר"ם ואפי' יהיה ישראל רחוק מן הגוי ויהיה הישראל יושב אבל כשהוא עומד רואה הגוי מאי זה בהמה חולב אותו החלב ומותר ואע"פ שהוא יושב ולא ראהו כשהוא חולב לפי שהגוי מתירא שיעמוד ויראהו כשהוא חולב מן הבהמה הטמאה ובאלו ר"ל בכאן באמרו רואהו שהוא מצוי עמו שהוא יכול לראותו בשעה שחולב והדבדניות אותן החתכות שרודין מן הכוורת שבהן הדברים ואע"פ שהן נוטפות לחות לא יאמר שמא הזיל עליהם יין עם אותה לחות לא תכשיר ואע"פ שהדבש מכשיר מכללי השבעה משקין כמו שזכרנו וכמו שנבאר במקומו במסכת מכשירין לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו ובתוספתא מסכת טהרות דבש הזב מכוורת הדבורים מטמא טומאת משקין חשב עליהן לאוכלין מטמא טומאת אוכלין וזה לפי שלא יתיחד המשקה בעצמו עד שמתיכין אותו בכונה ומפנין אותו מן הדונג ודע זה וטרית שאינה טרופה אינו רוצה לומר שהדג נשאר כמות שהוא שזה מבואר הוא אבל ר"ל כי אע"פ שהוא כתושה כשאינה טרופה בתכלית היא מותרת וזהו שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שנודע מאותה צורה שהוא דג טהור ואמרו עלה של חלתית ואפילו שנדבק בה קורט חלתית ר' יוסי אומר השלחין אסורין אומר כשהיו הזיתים השרוים במים נתרכך עד שכשתקח זית אחד מהם תקח אותו מבלי הגרעין שלו ויפול (הנויה) [הנה] הוא אסור וזהו פירוש השלחין כאלו אמר השולחין כמו רוכב ורכוב וטעם זה לדעתו לפי שהוא אומר שהיין השליכו עליהם ולפיכך נתרכך בשרם ונאסרו החגבים מן הסל כשהמוכר משים אותם לפניו לפי שהיה מנהגם לזרוק עליהם יין פעם אחר פעם כדי שלא יתיבשו ויכסם אבק ואם הוא מוכר מן האוצר או ממקום כנוסם מותר לפי שאין צד לאסרם ואמרו וכן לתרומה ר"ל וכן בכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל מה שהוא בסל שלפניו שהוציאו למכרו הוא אסור ואין ראוי לקחתו ממנו ואשר יהיה אצלו באוצר מותר לפי שהוא מתירא שידעו זה בני אדם ויאמרו שהכל הוא תרומה שמוכר לשם חולין והוא מסכן במעט ואומר שהוא חולין ולא יסכן המרובה שירא שמא יודע רמאותו ויפסיד הכל ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי אלו דברים של גוים מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו ואפילו היה דבר טמא בעדרו ואפילו לא היה רואהו לגמרי אלא שהיה יושב בצד העדר הואיל ומ"מ אפשר לו לראותו אם יעמוד כמו שבארנו במשנה שלפניה:

והדבש אע"פ שהתערובת מצויה בו מ"מ תערובת יין ודבר טמא מסריחה ואינו עשוי לקלקל את שלו ואם משום בשולי גוים שמבשלין אותה במים חמים כשבוררין אותה מן השעוה הרי נאכל כמות שהוא חי ואי משום געולי גוים הרי נותן טעם לפגם הוא שמא תחוש לבת יומה כבר פי' חכמי הצרפתים שסתם כליהם אינם בני יומן ולגדולי המפרשים שחולקין בזו אתה מפרש שאפילו פליטת בן יומו פוגם בדבש ולדעתנו אתה מפרש בה שאע"פ שסתם כליהם אינם בני יומן דוקא בתבשילים הרגילים אבל דבש וכיוצא בו אין הרגילות לבשלה בקדרות שמבשלין בהם בכל יום אדרבה מטהרין ומנקין אותם על הדרך שבארנו:

והדבדניות ר"ל אשכולות של ענבים ואע"פ שמנטפות והיה לנו לחוש שמא נתנו בכלי של יין נסך וטיפין אלו של יין נסך הן אין חוששין אלא שאומרים נטיפתם מתוכם היא באה ואין בהם משום הכשר משקה לענין טומאה שהרי אין משקה זה לרצונו הואיל ולצורך אכילה הם:

והכבשים שאין דרכם לתת לתוכם יין או חומץ שאין הכבוש כמבושל לאסרו משום בשולי גוים כמו שהתבאר:

וטרית שאינה טרופה אע"פ שהם דגים דקים והיה ראוי לגזור משום חילק והם הדקים כל כך שלא העלו סנפיר וקשקשת הואיל ואלו מ"מ ניכרין הם אם יש ביניהם טמאים אם לאו אין גוזרין עליהם:

וציר שיש בה דגה והיא אותה כלכית שהזכרנו במשנה ראשונה והיא מעידה עלינו שציר זה היא של דגים טהורים:

ועלה של חלתית מפני שאין דרך לפסקו בסכין ומפרש בגמ' שאפילו נתערבו שם קרטים מותרין אף הקרטים אין הדברים אלא שעם פסיקת העלים נשמטו קצת קרטים ונתערבו עמהם:

וזיתי גלוסקא המגולגלים והם זיתים שהגוים כובשין אותם בכלי עגול לרככם ולאכלם עם מליחותם ועוצרין אותם שם עד שנעשים כעין גלוסקא ואע"פ שהם רפים הרבה אין חוששין שמא זילף עליהם יין ר' יוסי אומר השלוחין אסורין פירוש מפני שהם רפויין כך שבשעה שאדם אוחז בהם גרעינה שבתוכן נשמטת ומשתלחת מהם שכל כיוצא באלו חוששין שמא מחמת זלוף יין הוא ואין הלכה כר' יוסי אלא מחמת שמנן הוא ובין כך ובין כך מותרין וכל שכן בזמנים הללו שהדבר ידוע שאין מערבין בהם יין ומטעם מליחה בכלי האסור אין כאן שהטעם פוגמן ולא עוד אלא שאין מליחה מפלטת את הבלוע בכלי כמו שביארנו במסכת חולין:

חגבים של גוים הבאים בסמני טהרה והם כבושים או מלוחים אם מן הסלילה ר"ל סל קטן שהוא מעמידו בפתח חנותו אסורין מפני שמזלף עליהם יין להטעות העם הלוקחים שיהו סבורים שלחותם בא מצד שומן אבל מן ההפתק והוא מקום כנוס חגבים מלוחים ושאר מאכלים או מן האוצר והוא מקום שמכנסין לשם כל מיני סחורה מותר שאין מזלפין שם יין מפני שהוא מקלקלם ומ"מ אם היו שלוקים אסורין משום בשולי גוים וכן בתרומה וכו' פירוש וכן כהן החשוד למכור תרומה בחזקת חולין ממה שלפניו אסור אבל אם הוציא מן הספינה או מן האוצר או מן ההפתק מותר מתירא הוא שמא יודע לחכמים ויפסידו לו כל סחורתו ומ"מ מה שלפניו בכל מה שיש בו זיקת תרומה אפילו על ידי תערובת אסור והוא שאמרו במקום אחר שאפילו קרבי דגים אין לוקחין מהם מפני שנותנין בהם שמן:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא אלא שלענין ציר שיש בה דגה לא נשלם ביאורה מכל וכל במשנה ודברים שנכנסו תחת משנה זו להשלמת ביאורה עם שאר דברים שנתגלגלו בה אלו הם:

הבוצר ענבים למכור לשוק או לאכלם בביתו או ליבשם ויצא משקה מהם לא הוכשרו כמו שביארנו במשנה הא אם היה בוצר לגת הוכשרו שהרי נוח לו בכך ולכך הביאם ולא סוף דבר בקופות מזופפות שהיין נשאר לשם אלא אף בשאינן מזופפות אע"פ שהיין הולך לאבוד הוכשרו גזרה שמא יבצרנו בקפות מזופפות וכבר ביארנוה בראשון של שבת וצרפנו בה טעמים אחרים שהוזכרו שם: