מאירי על עבודה זרה נא

המשנה השלישית וענינה כענין המשנה שלפניה והוא שאמר בת ישראל לא תילד בנה של נכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית אבל נכרית מיניקה את בת ישראל מתרפאין מהם רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות ואין מסתפרין מהם בכל מקום דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו אמר הר"ם בת ישראל לא תילד את הנכרית לפי שמגדלת בן לע"ז ואם הוא בשכר מותר משום איבה ומטעם זה לא תיניק בנה של נכרית ואמרו ברשותה שלא התיחד עמה לפי שהם חשודים על שפיכות דמים רפוי ממון שירפא לו הגוי בהמתו ועבדו ורפוי נפשות שירפאהו לו עצמו וזה כשנתן לו הרפואה משלו אבל כשיאמר לו במה יתרפא מותר ולפיכך מותר לנו לקחת נוסחות הרפואה מהם ואסור לקחת מהם פירוש עניניו ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי בת ישראל לא תלד את בנה של נכרית פי' בגמ' מפני שמילדת בן לע"ז ומ"מ בגמ' התירו לילד לה בשכר משום איבה ונראה דוקא באשה שהיא מפורסמת בכך אבל כל שאינה מפורסמת בכך יכולה היא להשמט ולומר איני בקיאה או שאינו כבוד אצלי הא בחנם אין בה איבה יכולה היא לומר צריכה אני למעשי ידי ובשבת אף במפורסמת אסורה יכולה היא להשמט ולומר שאין בידה לחלל את השבת על אשה שאינה משמרת את השבת ואע"פ שאין כאן איסור תורה שאע"פ שאמרו בהושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה שחייב משום עוקר דבר מגדולו לא נאמר אלא בשלא הגיע זמנו לצאת אבל כל שהגיע זמנו לצאת ונהפכו ציריה אין עקירת דבר מגדולו נאמר בה וכל שכן במקום שאין צריך להושטה ודלדול שאף באיסור סופרים אין בו מ"מ יכולה היא להשמט בכך אבל נכרית מילדת לבת ישראל ופי' בגמ' דוקא בשאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה מפני שחשודין הם על שפיכות דמים ונראין הדברים דוקא בבקיאות או שמא אף באין בקיאות מתיראה היא מהם ובתלמוד המערב אמרו מילדת מבחוץ אבל לא מבפנים לא תכניס ידה בפנים שמא תמוך העובר במעיה ולא תשקוה כוס עקרין ואם היתה חכמה מותר כהדא אם היה רופא אומן מותר ולגדולי הדור ראיתי שזה שהתירו בחכמה דוקא בהשקאת כוס עקרין שאף ברופא אומן דוקא התירו בחולי מפני שרפואתו מחזיקתו אצל הבריות ולא מרע נפשיה אבל מילדת אפשר לה לתלות ברוב ציריה והפלגת קשוייה ואין הדברים נראין שאף רופא יש לו לתלות בכמה דברים אלא ודאי שבמקום חכמה אין לחוש לכלום:

בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית ואף זו מפני שמגדלת בן לע"ז ופי' בגמ' אף בשכר שאם היא אשת איש יכולה להשמט ולומר איני מזהמת עצמי להבאישני ביושב חיקי ואם היא פנויה כל שכן ברוצה לסלסל בעצמה כדי שיזדמנו לה קופצים אבל נכרית מיניקה בנה של בת ישראל ברשותה של בת ישראל ובפניה או בפני אחרות ואסור להניחו לה ביחוד שחשודים הם על שפיכות דמים ובתלמוד המערב אמרו יונק תינוק והולך מן הנכרית ומן הבהמה ואפילו טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה ומתרפאין מהם רפוי ממון פי' בגמ' חולי שאין בו סכנה שאין בידו להביאו לידי נפשות אלא להארכת חולי ולהוצאת ממון אבל לא רפוי נפשות והוא חולי שיש בו סכנה או שאפשר לבא לידי סכנה בקלקול רפואותיו ואין מסתפרין מהם בכל מקום פירוש אפילו ברשות הרבים אע"פ שרבים מצויים שם מחשש שפיכות דמים וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר שאין שם חשש שפיכות דמים אחר שרבים מצויים שם אבל לא בינו לבינו ולאו בינו לבינו דוקא שאם כן אף בלא תספורת כל יחוד שבינו לבינו אסור מחשש שפיכות דמים אלא פירושו במקום שאין רבים מצויים שם תמיד אלא שלפעמים מזדמנין שם כגון סימטא וקרן זוית כמעשה האמור בגמרא ברב חנא שהיה מסתפר בשוקי דנהרדעא ואמר ליה כמה יאי קועך לזוגא וודאי לא בשוק היה מסתפר אלא במקומות חיצונים שאין בני אדם מצויים שם והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שבענין רפואה ותספורת יש תנאים אחרים להתר רפואה מהם אף במקום סכנה ולהתר תספורת אף ביחוד כמו שיוזכרו בגמרא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם:

הרבה ראינו שמתפלאים על שבזמנים אלו אין אדם נזהר מדברים אלו כלל ואנו כבר ביארנו עיקר כונת הספר על איזו אומה היא סובבת כמו שיעידו ימי אידיהן שהזכרנו שהם כלם לאמות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות והן אדוקות ומתמידות בעבודת האלילים והכוכבים והטליזמאש שכל אלו וכיוצא בהן הם עיקרי ע"ז כמו שהתבאר ומ"מ לענין חשש איסור שבת וחשש איסור מאכלות ומשתאות כיין נסך וסתם יינם ושאר איסורין הדומים לאלו הן שנאסרו בהנאה הן שנאסרו באכילה הן מאותם שגזרו עליהם מחשש חתנות כל האומות שוות בו חוץ מאיסור הנאה בסתם יינם לדעת רוב מפרשים כמו שיתבאר במקומו במסכת זו ומעתה יהו דברים אלו מיושרים על לבך ולא נצטרך להשיבם בכל דבר ודבר אלא שתהא אתה בוחן באיזו אתה מפרשם על האמות הקדומות ובאיזו אתה מפרש על כלל הכל ובין ותדע:

הגוים והרועים בהמה דקה ישראלים שסתמם מתמידים בגזל ומשוקעים בו עד שנעשו בכך כפורקים מעליהם עול תורה אלא שלא מחמת פיקור הם עושים אלא מחמת ממון ומ"מ כל שבא להם ההיזק מאליו אין אנו מצווים להשתדל בהצלתם ואף בזו של גוים צריך אתה לבחון מה שהקדמנו באיזה גוי הוא אומר כן ר"ל שבעובדי האלילים נאמר שלא היו גדורים בדרכי הדתות ואדרבה כל עבירה וכל כיעור יפה בעיניהם וכבר אמר ראש הפילוסופים הרגו מי שאין לו דת הא כל שהוא מעובדי האלהות אע"פ שאינו מכלל הדת אינו בדין זה חלילה וחס וכבר ידעת בגר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות שאתה מצווה להחיותו: