מאירי על עבודה זרה קנא

הגעלה זו הרבה ערערו בקצת עניניה הרבה מן המפרשים ויצאו לנו מתוך דבריהם הוראות מחודשות בעניניה שלא הוזכרו בגמרא ועיקר תביעתם עליה הוא ממה שראו בפרק כל הבשר ק"ח א' בחתכת בשר שנפלה לתוך יורה של חלב דבר זה שכתבנו בסמוך והוא כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פלט והקשה סוף סוף כי ניח הדר פליט ותירץ כגון שקדם וסלקו זהו לשון הגמרא והיו חכמי הדורות הקדומים מפרשים בה שכל שהוא בתוך הרותחין הוא בולע מן הרותחין ומכל שבו ואינו פולט כלל ומה שאמר כי נייח הדר פליט רוצה בו כשינוחו המים מרתיחתם ואחר שכן סדרו טענותיהם על הגעלה שלנו מה הועילו בה והרי הכלי לא דיו שאינו פולט אלא שמוסיף על בלעו אא"כ משהה אותו בתוכו עד שינוחו המים מרתיחתם עד שהתעוררו אחרוני הרבנים לפרש בה שזה אינו שהרי החוש מכזיבו ואם תניח בשר בקדרה רותחת יראה שמנינות הבשר צף על הרוטב וכן אם תשים ירקות ברותחין יוריקו הרותחין וזה אינו אלא מצד פליטה אלא שתחלה הם בולעים וכשהם שבעים מלבלוע חוזרים ופולטים אף ברתיחת המים ומה שאמר כי נייח הדר פליט פירושו כי ניח מלבלוע ונראה לי סעד לפירוש זה שאלו היה חוזר על המים היה אומר כי ניחי שאין המים נזכרים בלשון יחיד לעולם אלא שאפשר לפרש בו על הבשר כלומר כי נייח מרתיחתו ומ"מ עדין לא זכינו בדין הואיל וכלי זה אינו פולט כלל עד שישבע מלבלוע מהיכן יודע לנו זמן זה והיה להם ליעד לנו שעור וזמן בהגעלה ואע"פ שמ"מ הם אמרו להשהותם עד כדי שתהא אומד הדעת בכך אין אומד הדעת מספיק בכך עד שחדשו בדבריהם שהבלוע בו כבר בשעתו הוא פולטו אבל הוא חוזר ובולע מן הרותחין ומאיסור שבהם ואינו נפלט ממנו עד שישבע מהם ויש אומרים עד שינוח מרתיחתו ומ"מ מה הועלנו ואע"פ שנפלט איסורם הרי בולעין מאיסור הרותחין ושמא תאמר ברותחין שאין בהם איסור הרי מ"מ יש בהם איסור פליטת עצמן והם חוזרין ובולעין ושמא תאמר שאין חוזרין ובולעין ממה שפלטו בזו ודאי אין ברירה ועוד תרצת בכלי אחד אבל אם הגעילו בן שני כלים או בבת אחת או בזה אחר זה הרי בלע זה פליטתו של זה ואין תקנה עד שישבעו או עד שתנוח רתיחת המים ואף באלו אם ישתהו עד שיפלוטו חוזרין ובולעין והיאך אפשר לכוין באלו ומתוך בלבולים אלו פרשו חכמי התוספות שכל כלי הצריך הגעלה מן התורה כגון כלים בני יומן וכעין של מדין צריך שיהא במים ששים כנגד הכלי או הכלים שמגעילין בו ביחד שהרי בכל משערין כמו שהתבאר ואחר שכן כבר נתבטלה פליטתו תכף שנכנס לשם ולדעת זה צריך שתהא היורה כשרה ר"ל שלא נתבשל בה היום תבשיל של איסור שאם נתבשל בה תבשיל איסור והיא בת יומא אי אפשר להיות במה שבתוכה ששים כנגד כלה ואם לא עשה כן לא עלתה לו הגעלה שהרי חזר לסורו ולאיסורו ומ"מ אם הוא כלי שאין בן יומו שצריך הגעלה לכתחלה מדברי סופרים אין חוששין לכך אלא כל שהכלי מתכסה בו הוכשר שהרי כל שיפליט בין הכלי בין היורה נותן טעם לפגם ואפילו חזר ובלע אין בכך כלום שאע"פ שהצריכו בהם חכמים טבילה אף בשעת פגמו טעם הדבר הואיל ובשעה שבלעו מן המשבח בלעו אבל בליעה מן הפגם עצמו לא נאסרה ויש מצריכין הכשר ליורה בכל הצדדין ומטעם ביטול איסור לכתחלה והרי לכתחלה אין מבשלין בכלי שאינו בן יומו ואיני רואה שורש לדבריהם שאין בטול איסור נאמר אלא כשמבטלו בקדרתו ר"ל לאכלו עם תערבתו אבל בזו אין מקום לבטול איסור כלל ועדין מדת הדין מקטרגת ומה תאמר בכלים המוגעלים לאסור חמץ ששיעורו במשהו ואין לך לדון בו לא ששים בבן יומו ולא לפגם בשאינו בן יומו תדע שרוב המפרשים הסכימו שאף אסורי משהו כל פגמן מותר ואפילו בנתינת טעם אע"פ שהמושבח שבו אוסר במשהו כמו שבארנו וכל שבשל בקדרה שאינה בת יומה אף חמץ בפסח מותר ואחר שכן בשאינו בן יומו מיהא הרי הוא כשאר איסורין ומותר להגעילו אף בפחות מששים אבל במשובח שבן והוא בבן יומו אתה מקטרג כראוי מה הועלנו בו אף בששים הואיל וחזר ובלע משהו מן המשובח ואף בזה אנו מודיעים לך התרו בשני פנים אחד מהם לגדולי המפרשים והוא שדעתם שכל שהוגעל קודם איסור חמץ מותר אף בבן יומו ובלבד בששים שכלה טעמו ונמחה שמו וזכרו וכל שאבד זכרו קודם איסורו אינו חוזר ונעור בזמן איסורו ועל דרך שאמרו בצמר רחלים שטרפו עם צמר ארנבים שמותר לארוג אותם בפשתן כמו שיתבאר במקומו ונמצא לדעת זה שמשנכנס זמן איסורו לא תועיל הגעלתו אף ביתר מששים בבן יומו אלא לכלי אחד לבד ואף בזה על סמך שאינו בולע מה שפלט בעצמו והדעת השני לדעת חכמי התוספות שכל שהוגעל קודם זמן איסורו מותר אף בבן יומו ואף בפחות מששים הרי הוא נותן טעם בר נותן טעם של התר קודם שיבא זמן האיסור והוא כענין דגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאכלן בכותח כמו שבארנו בפרק כל הבשר ומ"מ חכמי קטלונייא חולקין בזו מפני שדגים שקבלו טעם בשר ואכלו אח"כ בכותח שבו חלב לא חל שם איסור לעולם על טעמים אלו וכשנתערב אותו טעם המועט עם החלב אחר שהוא כך כך מועט אין ראוי לקבל שם בשר בחלב אבל חמץ הרי הוא ושמו עליו כמו שהיה אלא שעד עכשו לא נאסר ועכשו הרי הוא אסור נמצא כלל מה שכתבנו שכל האיסורין בכלים בני יומן צריך שתהא היורה כשרה אם היתה בת יומה גם כן ושיהא במים ששים כנגד כל המוגעל בו כאחד וכשאינן בני יומן דיין בשגופן עולה בהם כאחד ואין צריכין ליורה כשרה אם אינה בת יומה גם כן ובחמץ בפסח קודם זמן איסורו בששים מיהא מותר לדברי הכל אף בבן יומו ואחר זמן איסורו כשאינו בן יומו מותר אף בפחות מששים ובבן יומו אסור אלא אם כן בכלי אחד באותה רתיחה זהו כלל מה שביררנו בדברי הראשונים בענינים אלו:

ומ"מ יראה לי שמגעילין בין בשיהא במים ששים כנגד כל המוגעל בו ביחד בין בפחות מששים בין ביורה האסורה בין ביורה הכשרה בין כלים בני יומן בין כלים שאינן בני יומן בין שאר איסורין בין חמץ בפסח בין קודם איסורו בין לאחר איסורו והוא שנראה לי שתחלת מה שיצאו להם עסיקין אלו עלינו והוא חתכת בשר שנפלה לתוך יורה רותחת של חלב אין הנדון דומה לראיה כלל שהבשר ספוגיי ושואב בטבעו מחמת ספוגיתו ואף החלב חמרו גם בטבעו ומתדבק ומפעפע כמו שנודע בטבעו וכשנכנס בפנימיות חדרי הבשר שהוא רותח מתדבק בו ואינו יוצא אלא בקושי ונמצא הבשר ממהר בליעתו מחמת עצמו והוא טבע שאיבתו וספוגיותו ומתאחר בפליטתו מחמת טבע החלב בדבוקו ופעפועו ואין פליטתו מצויה עד שתתמלא שאיבתו הרבה שמתוך רוב השאיבה והבליעה חוזר ופולט ודברים אלו הפך אצל כלי במים שהכלים קשים ואין בליעתם מצויה אלא בדברים גסי החומר כתבשיל ושאר אסורין מחמת דבקותם ופעפועם מצד גסותם והמים פשוטים ומתוך דקותם ופשיטות טבעם כשהם רותחים נכנסים לחדרי הכלי וממהרים פליטתם ואע"פ שנפלט האיסור בתוכם ר"ל בתוך המים טבע שבהם מ"מ אינו משתנה מצד פליטה הקלה שאין מעבה את המים כלל ונמצא הדבר הפך מכל וכל שכלי במים פליטתו קלה ובליעתו קשה ובשר בחלב בליעתו קלה ופליטתו קשה ומתוך כך נראה לי שאין חוששין להם לחזרת בליעה כלל כשם שהזכירוהו בבשר בחלב ועל הדרך שביארנו ברוטב שבתבשיל שאין ראוי להגעיל בו אף אם תמצא לומר שבולעים הם על כל פנים יש לי עוד סברא אחרת להתיר בכל אלו והוא שכבר ידעת שאף קדרה בת יומה נחלקו עליה בגמרא יש מי שאומר בה שאף קדרה בת יומה פוגמת ואע"פ שהוא אמרה להחמיר לומר שכל נותן טעם לפגם אסור מ"מ אנו פוסקין שאינה פוגמת ולא נאסרה אלא מחמת שהנפלט ממנה מושבח ואלו היה פוגם היה מותר מעתה אומר אני שלא אמרו בבת יומה שהפליטה שבח אלא לענין אם תתאחז אותה פליטה בדבר שבשלו בה הן ממין הבלוע הן ממין אחר שמ"מ התבשילים כלם בטבע גס ויש לפליטה זו מה שתאחז בו לפי שנוי הטבעים ומשבחת ואף אם לא בשלו בה אלא מים פשוטים כל שמסתפקין מאותם המים לדברים אחרים יש לחוש בהם שהטעם מתאחז במה שאותן המים נבלעות בו אם בעיסה ואם בדבר אחר אבל לענין חזרת בליעה כל שנפלט למים פשוטים שלא נתערב בהם שום דבר לא בשר ולא שאר תבשיל כל שכלי בולע מכיוצא בזה אין ספק שתחלת בליעתם פגם וכלל גדול בדין כל שתחלת בליעתו מן הפגם מותר לגמרי והדברים מתקבלים עלי אלא שלראשונים שומעין וכן לקצת מפרשים ראיתי שטעם הגעלה הוא שהמים רותחין שורפין החמץ הבלוע כמו ההסק לתנור ומעתה אין צריך שישהה את הכלים ביורה ולא שיהו המים נחים מרתיחתם ואע"פ שאמרו כבולעו כך פולטו כך הוא שהתבשיל החם שנכנס בו עכשו שורף את הבלוע כבר וזה חוזר ונבלע בו ואין הדברים נראין ואף לשון פליטה אינו נופל יפה בכך:

כשמרתיחין את הכלי בתוך המים רותחין צריך להשהותו מעט שהכלי מתוך שהוא צונן כשהוא נכנס לשעתו המים מפיגין צנתו ומחממין אותו קודם שיפלוט ואחר שקבל חום המים הוא פולט וכן צריך להוציאו בעוד שרתיחת המים על עמדה שאם נחה הרתיחה חוזרין ובולעין על הדרך שבארנו:

הוגעלו הכלים תכף שיצאו מן הרותחין מדיחן בצונן להעביר פליטה הדבקה עדין על שטח פניהם ואע"פ שלא נזכר דבר זה בתלמוד הביאוה גדולי המפרשים ממה שאמרו בזבחים מריקה בחמין ושטיפה בצונן אלמא שאחר המריקה ר"ל ההגעלה היו מדיחין אותו בצונן ואע"פ שנראה שם בהדיא שלא נאמרה אלא בקדשים אבל בתרומה לא באסורין קבעוה במנהג ויראה שאם קנחו בסמרטוט דיו ומ"מ לענין יין נסך שאין הגעלה שבו אלא להפגת טעם היין אומר אני שאינו צריך שטיפה בצונן וכן הדברים נראין: