מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר תהלים נא

תחטאני באזוב ואטהר. אזוב איתא בזוה"ק (מצורע נ"ג:) דא ו' זעירא דיניק לה לכנסת ישראל שהוא מדת היסוד היינו צמצום שהוא בסוד שם שדי שאמר לעולמי די, שבטהרה יש טהרה ממקור הטהרה שהשי"ת מראה לאדם שממנו יצאו הדברים כבושים וכדאיתא בזוה"ק (בהעלותך קנ"ב: קנ"ג.) דנשמתא איהו מאנא דקוב"ה וכו' ובימינא דתמן תורה שבכתב דאיהי מים וטהרה ממקור דמיה וכו' אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבע"פ דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזי דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג) באורייתא אינון מתדכין בה, והטהרה באופן זה אינו צריך לצמצום ולברורים כיון שהשי"ת מאיר לו בעומק לבו שהיה תמיד דבוק בו אף בשעת החטא, ורק כדאיתא בגמ' (קידושין פ"א:) באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים. וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רס"ו:) שיש טהרה במיין דכיין עלאין דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ובזוה"ק (חקת קפ"א.) וזוה"ק (תזריע מ"ט.) שמים טהורים הוא למעלה מטלא דבדולחא שהוא טהרה מרישא עלאה, והטהרה באזוב נתנה לטמאים היותר מרוחקים היינו מצורע וטמא מת שהם צריכים להצטמצם מאוד ועל ידי הצמצום הגדול אז מקבלים טהרה, היינו על ידי שיכירו שפלותם וחסרונם כמו שנתבאר במקומם בענין טומאת מת ומצורע (בחלק א') והיינו שכל מה שיכירו יותר שפלותם יגיעו להכיר רוממות השי"ת ששוכן אף במקום היותר מרוחק, וזה ענין האזוב לטהרת טמאים האלו שצריכים מצדם לנקות עצמם מאוד מכל שמץ תקופות וגיאות ולטאטא במטאטא השמד כל פסולת לבערם מעומק לבו, וזה שהתפלל דוד המלך ע"ה להשי"ת שכל כך היה משתוקק לטהרה עד שהיה שפל בעינו כל כך ונבזה מאוד וכשל כח סבלו מלשא, כמו אדם שנתלכלך מאוד ומבקש מחבירו שינקה אותו באיזה אופן שירצה ואומר לו טאטאני אף במטאטא אך נקני וטהרני מחלאתי, וכן בקש דוד מהשי"ת שיטהר אותו אפילו באזוב היינו ע"י בירורים וצמצומים אך שיטהר.

הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי. היינו שבקש מהשי"ת שיצילו ממעשה שיוכלו בני אדם לחשוד לו שהמעשה הוא היפך מרצון השי"ת והחושדים יתענשו על זה, כי באם חושד בחבירו בדבר שעומק לבו הוא נקי זה החושד נענש, ולכן בקש שלא יגרמו מעשיו שחלילה יתענש אדם על ידו.