מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר תהלים לב

אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. זה הפסוק נאמר על נפש יקר שהוא מרכבה לשכינה שאין ברצונו שום נגיעה לשום דבר רק מרצון השי"ת שמשפיע לו, וזה שכתיב (תהלים י"ח,י"ב) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת בחקותי ד"ה אם בחוקתי ג') שעל ידי חשכות שיש לו בדבר שרוצה להשיג ונעלם ממנו, לכן מגלה לו השי"ת ומאיר עיניו בכל התנהגות העולם, כמו שמצינו באברהם אבינו שהרעים ושאל מי ברא אלה, והאיר השי"ת עיניו אני הוא בעל הבירה ונתבאר בחלק ראשון (פרשת לך ד"ה ויאמר ה', ופרשת תזריע ד"ה אשה א') שהשי"ת השיב לו הרי אתה בעצמך תראה ששאלתך אינו כמו קושית כל הפלוסופים ששואלים גם כן וחוקרים, ומדוע אתה תרעים בזה יותר מכל העולם, ומזה בעצמו תוכל לידע שזה הוא מה' ששוכן בתוך לבך והוא מעורר את לבך לרעום מי ברא אלה, וזה נקרא ישת חשך סתרו שנתגלה לו ההסתר, סביבותיו סכתו שהשי"ת מגלה להנפשות שאין בהם חשק ונגיעה לשום צד מאיר להם השי"ת שמקיף אותם.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. פירוש שהתפלה תהא לעת מצא היינו מכוונת מאד שתהא הענייה מוסכמת ומכוונת לתפלה, היינו שלא תהא הענייה קודם התפלה שאז תהיה נהמא דכסופא היינו בלא יגיע כפים, וכן אם תצרך להרבות תפילות ותחנונים תהיה תוחלת ממושכה, אכן תהיה בעתה וכמאמר חז"ל (תענית כ"ד.) אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא.