מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר תהלים קיט

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואיתא על זה בזוה"ק (בהעלותך קנ"ב.) מה דתחות לבושא דאורייתא, והיינו שאם היה הד"ת גלוים בלי שום לבוש אזי גם העכו"ם היה תשוקתם לד"ת, אכן השי"ת הלביש בלבוש הנראה כעול ומשא על האדם המקיים ד"ת, וזה שביקש דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה מה דתחות לבושא דאורייתא ואז אביטה נפלאות מתורתך. וכן ענין ארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה אבל על הלבוש נסתר זאת, וכמו שנתבאר בחלק זה (פרשת שלח ד"ה וידבר) שאם היה המרגלים מתפללים להשי"ת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ולא יתרעמו בכעס אזי היה מכירין שנמצא בעומק דברי תורה אמיתיים, רק חטאם היה שהתרעמו בכעס לכן לא היה רואים מה שתוכו רצוף אהבה.

טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי. היינו טרם שנענה האדם מהשי"ת נדמה לו שהוא שוגג, שלפי דעתו נדמה שנכשל במה שהוא היפוך מרצון השי"ת. ועתה, אין ועתה אלא לשון תשובה והוא כשאדם עושה תשובה יאיר לו השי"ת שבזה עצמו אמרתך שמרתי שעשה בזה מצוה למשל מי שנדמה לו שחלילה אכל כזית חלב, אכן השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, לכן אם האדם שב באמת להשי"ת יוכל השי"ת להראות לו שאכל כזית קרבן פסח ועשה בזה מצוה וזה ועתה אמרתך שמרתי.

ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. כתיב (ישעיה מ', כ"ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' והיינו כשיביט האדם לכוחות השמים וצבאיהם יוכל להבין כי ה' ברא אלה ומזה מתחייב מאוד יראה, אכן בצדיקים איתא בגמ' (כתובות ה'.) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאלו בשמים וארץ כתיב (ישעיה מ"ח,י"ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואלו במעשה צדיקים כתיב (שמות ט"ו,י"ז) מקדש ה' כוננו ידיך בשתי ידים וזה שאמר דוד המלך ע"ה ידיך עשוני היינו שמתאחד בשורשו למעשה צדיקים וכמו שנקרא על שם הירח שלית ליה מגרמיה כלום, ולכן התפלל הבינני ואלמדה מצותיך, יען שמחצבו הוא ממקום גבוה יותר ממעשה שמים וארץ לכן לא יבוא לו יראה בהביטו לשמים, לכן ביקש הבינני בדברי תורה ומדברי תורה יתבונן לירא את ה' וזה ואלמדה מצותיך.

נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה. פירוש כשעומד על טעם הדבר בדברי תורה אז נעשה לנחלה אצלו שנבלע זאת בתוך לבו, ואין צריך לחזור על הדבר שהוא קונה אותו לנחלה.