מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר תהלים א

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. עצת רשעים, היינו שחושב במזיד מחשבות רעות ואשרי מי שנזהר מזה. ובדרך חטאים לא עמד, היינו שאם יבוא בלבו בשוגג איזה מחשבה רעה אינו עומד בה רק תיכף מסיר ומדחה אותה מלבו. ובמושב לצים לא ישב אין פירושו דוקא מי שמתלוצץ מדברי תורה רק מי שאינו נזהר משני אזהרות הראשונות עם זה לא ישב ולא יתחבר עמו, כי דבריו הם מלאים לצנות, כמו שבעוה"ז בעל מסחר מוכיח את בנו וחתנו עד מתי תשב בבית המדרש מה יהיה תכלית שלך הלא צריך אתה לפרנס את אשתך ובני ביתך, זה הוא מלא לצנות, כי אף שמצינו גם בגמ' (אבות פ"ב,מ"ד) כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, וכן מצינו (שם) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו' אכן דברי חכמים הם יוצאים ממקום קדוש וטהור שעיקר יהיה דברי תורה, ודרך ארץ טפל לה, ועצות הבעל המסחר המה יוצאים ממקום טומאה. כי אם בתורת ה' חפצו, לשון כי אם מורה שמוכח להיות כן, והיינו שאם יתנהג האדם כן שלא ילך בעצת רשעים ולא יעמוד בדרך חטאים ולא ישב במושב לצים א"כ מוכרח לחפוץ בתורת השי"ת, כמשל מי שיש לו מעיין מים אצל שדהו לרצונו שהמים ישקו את שדהו, אינו צריך לחפור חריץ שילכו המים לשדהו דרך החריץ רק מגדיר הצדדים שלא יתפשטו המים במקום אחר וממילא לא יהיה להם דרך לילך רק להשקות את שדהו, כן בנפש האדם המחשבה והלב ישוטטו תמיד ומלאים רצונות ואם יגדיר אותם מרצונות זרים אזי בטח ישוטטו בדברי תורה, כי מה יחשוב כי אם בתורת ה' חפצו, וזה מורה על התורה בכלל, ובתורתו יהגה יומם ולילה זה מורה על כל פרטי דברי תורה.