מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי א

לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים. צדק נקרא המבורר בלי שום נגיעה, ומשפט הוא פלס ומשקל שלא יכריע לשום צד, ומשרים הוא אהבת דברי תורה כמו שכתיב (שיר א',ד') משרים אהבוך, לתת לפתאים ערמה, פתי נקרא מי שהוא קל בדעתו להתפתות והיינו שאם ישמע דברי תורה יתפתה תיכף לקיימם, וחלילה אם ישמע חלקת לשון להיפוך גם כן יכול להתפתות. לכן כתיב לתת לפתאים ערמה היינו תקופות שלא יתפתו רק לטוב כי ערמה כמו ערימת חטים היינו אוצר קדושה שלא יוכל להתפתות חלילה לעבור רצון השי"ת, כי תיכף יבין בלבו שזה הוא נגד התורה והתורה הוא עצה לבחור בחיים לטוב לו, ואם כן לא יתפתה מחלקת הלשון ממה שיחסור לפי שעה טובת עולם הזה, וזה שנאמר (ישעיה מ"ח,י"ז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל, היינו אני ה' המהווה אותך ובטח אני מרחם עליך וזאת מלמדך שתתפתה רק לעשות רצון השי"ת וזה נקרא מלמדך להועיל ודברי תורה יהיה מקושרים בלבך קשר אמיץ שלא תתפתה חלילה להיפוך, וזה שכתיב (משלי א',ל"ג) ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה, ולהתפתות לטוב זה הוא מדה טובה שנשתבחו בה ישראל שנמשכין אחר השי"ת בגודל מהירות בלי ישוב ומיתון וכדאיתא בגמ' (שבת פ"ח.) שאמר ליה האי מינא לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, וזה שמתחיל במדרש (רבה שמות ג',א') ויאמר אנכי אלהי אביך הה"ד (משלי י"ד,ט"ו) פתי יאמין לכל דבר שמיד שנתגלה הקב"ה למשה נמשך מיד אחר רצונו בזריזות בלי שום התחשבות.

כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך. זה רומז שיש הבדל גדול בין תלמיד חכם המתעדן עצמו בתענוגים ובין עם הארץ, כי זה שהת"ח עושה יש על זה חן ותפארת כי עושה הכל בישוב הדעת לפי שעושה הכל לכבוד שמים, כדאיתא בגמ' (ביצה ט"ז.) על הלל שכל מעשיו היה לשם שמים, אבל זה שעם הארץ עושה, מזה ניכר שהוא זולל וסובא, וזה הוא וענקים לגרגרתיך, היינו האכילה ושתיה שנכנסים לצואר יש עליהם חן ותפארת כמו ענקים שהוא תכשיט וניכר לכל רואה שהוא לכבוד שמים.

חכמות בחוץ תרנה. זה רומז על כל מה שהאדם לומד דברי תורה ולא נתגלה לו עדיין העמוק הצפון ונסתר בהד"ת, כי לעומק ד"ת לא יכול לבוא בלתי כששייך אלו הד"ת לשורש נפשו, וכמו שמצינו בגמ' (חגיגה י"ג.) שיש ד"ת שאין מוסרים אותם לכל אדם, וזה נקרא חכמות בחוץ שהאדם הוא עדיין חוץ מהם, אכן אחר כן כשיושיע לו השי"ת ויזדכך לבו אז יתעוררו בלבו אלו הד"ת שעסק בהם קודם התבררו בשלימות והשי"ת יאיר לו גם בהם, וזה לשון תרנה כענין גבור מתרונן מיין שהוא לשון התגברות.