מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת זבחים רד

אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמירנא דאמר בבית הכסא דנתה וכו' והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאונסו שאני. הענין בזה כדאיתא בזה"ק (בשלח ס"א:) שיש ג' מיני מזונות ההוא מזונא דאתי מן שמיא וארעא דא מזונא דכל עלמא וכו' וההוא מזונא דאתי יתיר מעילא הוא מזונא דקיק וכו' מזונא דאשתכח להו לישראל בההוא זימנא במדברא וכו' הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא ולא אכלי מזונא דגופא כלל וכו' הה"ד החכמה תחיה בעליה. והענין בזה שמזון הראשון הוא ההשפעה שנתלבשה בלבוש זה העולם, ומזה הוא מזונא דכל עלמא ועל זה כתיב (תהלים קל"ו,כ"ה) נותן לחם לכל בשר, והשני הוא המזון שאכלו ישראל בצאתם ממצרים וכן מה שאכלו במדבר שהוא יתיר דקיק מהמזון שאכלו בצאתם ממצרים, אבל שניהם המה המזון בלבוש דק מאוד ונבלע באיברים ולא נמצא בו שום פסולת וזה שכתיב (שמות ט"ז,ד') לחם מן השמים שלבושו בזה העולם הוא דק מאוד, אכן מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא, ועל זה כתיב החכמה תחיה בעליה שהוא מבורר ומנוקה ומנופה בי"ג נפה שאין בו רק רצון הפשוט מהשי"ת בלי שום התלבשות, וכל זמן שיש להשפעה איזה לבוש אז יש להאדם כח בחירה בזה ההשפעה, אבל בהמזון שהוא בלי שום לבוש שם נתבטל בחירת האדם, רק רצון השי"ת מנהגו ושם אף יראת שמים הוא בידי שמים. ומכל שכן שאין בזה שום פסולת, כיון שגם בהמזון השני גם כן נבלע באברים ואין בו שום פסולת, וכיון שמאיר אור השי"ת ורצונו בלי שום לבוש אין שם שום היפוך מרצון השי"ת ונתבטל שם כל תפיסת עוה"ז, וכמו שמצינו ביעקב אבינו שנתן זה המזון ליצחק אביו שיקבל ממנו הברכות ולבש עורות גדיי העזים על ידיו שריחן רע, ויצחק אבינו אמר (בראשית כ"ז,כ"ז) ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כי שם נתהפך הכל לטוב, וכן כאן רבי אלעזר בר"ש ע"י שעסק בענין אכילת קדשים הגיע למדרגת מזונא דחברייא אכלין ליה ולכן לא היה בו שום פסולת, ולכן אף בבית הכסא היה מלא דברי תורה, וזה שמתרץ הגמרא לאונסו שאני שבמקום הזה לא היה לו שום בחירה שהכל היה נקרא אצלו לאונסו ששם אף יראת שמים הוא בידי שמים כי שם נתבטל תפיסת עוה"ז.