מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת תענית ס

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. ואיתא בגמ' (שם) ט"ו באב מאי היא א"ר יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה, א"ר יוסף א"ר נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, היינו יום שנעשה שלום ונתקרבו המרוחקים, כמו שכתיב (ישעיה נ"ז,י"ט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שכלו בו מתי מדבר, שבאותו היום זכו לחיים של אמת, עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. היינו שבזה היום נמצא כח המועדים כמו שראינו שנתחזק בזה היום מצות עליית רגלים ובטח יש בזה שייכות לזה היום, ובכל שנה ושנה נמצא כח הזה בזה היום, כי באם לאו לא נתחזק עליית רגלים דווקא בזה היום, כי העולם אינו במקרה, רב מתנא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, שנמצא בזה היום רצון כמו שכתיב (תהלים ס"ט,י"ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכמו שאיתא בגמ' (ברכות ח'.) ליבעי אינש רחמי אפילו עד זבולא בתרייתא שלמא. רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה שתשש כוחה של חמה, היינו שבאותו היום יתחיל התגברות מישראל על העכו"ם ויצא כוחם של ישראל ואורם מפורש, כי עכו"ם עובדים ומונין לחמה וכיון שנראה שלפעמים יותש כח החמה, בזה יבורר שאין בה כח עצמו רק יש מושל גם על החמה, ומסיים שם אמר עולא ביראה א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו, היינו שלעתיד יברר הקב"ה שכל כוונת ישראל הוא רק לשם שמים וכמו שכתיב (ישעיה כ"ה,ט') ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.