מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת פסחים ריד

תניא נמי הכי השמש מטביל בבני מעיין ונותנן לפני האורחים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. הענין בזה, כי בכל מקום שצריך האדם לקנות קדושה בקיום מצוה בקום ועשה צריך לברר תחלה אותו האבר שבו יקיים המצות עשה מכל הלאוין, וכמו שכתיב (ישעיה נ"ב,י"א) הברו נשאי כלי ה' ונתבאר בחלק ראשון (ישעיה), כי נשאי כלי ה' נקראו האיברים כשמקיים מצות ה' ולכן נאמר הברו שיזדככו, שהאדם העושה מצוה בידיו כגון הנוטל לולב צריך לברר ידיו שיהיו נקיים מגזל ושאר ענינים התלוים בידים וכן בכל המצות, וכן איתא בזו המסכת (מ"ג:) כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה, שע"י הצמצום שברר עצמו תחילה בענין בעור חמץ יכול לקבל קדושה מאכילת מצה ולקיים אכילת מצה בליל הפסח. וזה נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים, היינו, אם בעל השדה רוצה לקבל טובה משדהו ולשמרו שלא יצמיח קוצים, אזי עיקר השמירה הוא בעת החרישה שיברר וינקה את שדהו מכל פסולת ואז לא יזרע אל קוצים, וכן מצינו בדברי תורה שכתיב (במדבר ט"ו,ל"ט) וראיתם אתו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והיינו שכיון שהזהיר במצות עשה בראיה וזכירה שזה הוא בעינים ובלב לכן צריך לברר תחלה לשמור את האברים תחילה מהרע, שלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וע"י זה יכול לקנות קדושה ממצות עשה ע"י האיברים האלו, וזה שכתיב (משלי ד',כ"ג) מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים, כדאמרי אנשי תשמור תבואת שדה זו כי בהם תלוי כל חייך, כן מחמת שכל הקדושות נקבעים בלב אדם וממנו תוצאות חיים, לכן צריך לשמור לבו מכל פסולת.