מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת מגילה לה

לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא אמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי. היינו כי החכמים לא ידעו עד היכן מגיע מדת הבטחון לבטוח בהשי"ת שיושיע, אפילו מה שלא היה דעת האדם מצפה לזה והשי"ת ברוב אהבתו לישראל יושיע להם לכל נפש ישועות שהוא בדעתו נתייאש מהם, והראה להם רבה בר בר חנה להתבונן בההוא טייעא שהוא ישמעאל שהוא מקליפת תאוה וכן גמל רומז על זה כמבואר (בפרשת שמיני ד"ה בגמל) בחלק ראשון, והיינו שהראה להם עד היכן נוגע ברית אבות שאף שישמעאל הוא זרע פסול מכל מקום מפסולת מדתו של אברהם אבינו נמצא גם בו איזה גוון נדיבות, ואף שאצלו עושה בזה המדה ומתפשטה בפסיעתו לבר היפך מרצון השי"ת, מכל מקום נמצא בו גוון נדיבות עד שאמר לו שקול יהביך ושדי אגמלאי, אף שרבה לא ביקש זאת ממנו וכל זה הוא מחמת שנמצא בו נובלות מחסד של אברהם אבינו, ומכל שכן חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו שהם מאירים ישועות מה שלא עלה על דעת שום אדם, ואפילו אם נפש מישראל חלילה משוקע במדה אחת אפילו במדת התאוה שלא ע"פ רצון השי"ת, מכל מקום כשעושה תשובה השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו יברר ברוב בירורים עד שלא ידח ממנו נדח.