מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת כתובות לג

רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וכו' א"ר זירא אהנייא ליה שוטתיה לסבא ואמרי לה שטותיה לסבא ואמרי לה שיטתיה לסבא. ע"ז כתיב (איוב י"ז,ט') ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אמץ. יאחז צדיק דרכו, היינו שהאדם צריך לקבל עליו מדה טובה לעשות אותה ולהתנהג כן תמיד כאשר יבין שיצרך לה כפי תכונת נפשו ולא יעזבנה כל ימי חייו, וזה תעזר לו בכל עניניו, ואף שיראה שבעיני אחרים נתראה כשטות לא יחוש כלום וזה נקרא יאחז צדיק דרכו, אך אם האדם יתנהג בה תמיד ויהיה לו רגילות ועל ידי זה יתרשל לעשותה, על זה נאמר וטהר ידים יוסיף אמץ, כשיעשה אותה בקדושה ובטהרה לשם שמים, יוסיף לו השי"ת אומץ שלא יבוא לו שום התרשלות, וכן היה הענין כאן ברב שמואל שתמיד התנהג לרקד אתלת וא"ר זירא קא מכסיף לן סבא, היינו שהיה נראה בעיני אחרים כדבר קטן, ואחר כן כשנח נפשיה וראו עמודא דנורא והבינו שזה המעשה עזר לו לכן א"ר זירא אהנייא ליה שוטיתיה היינו מזה המעשה מבדי ההדס, מזה היה לו המדרגה הזאת, ואמרי לה שטותיה שהיה עושה ולא התבייש אף שנראה בעיני אחרים לשטות, ואמרי לה שיטתיה שהוסיף אומץ מהשי"ת ולא היה אצלו כרגילות ולא התרשל בזה.