מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת עירובין קכט

אמר רבי חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה. להבין הלשון הזה, אכן רב חנין בר פפא ראה פעם אחת לאדם ששותה יין בלי צמצום עד שנדמה לו שהוא מסובאי יין והרע זאת בעיניו, אכן אחר כן עלה בלבו אולי אין החסרון מחבירו רק ממנו מחמת שיש לו צרת עין שאינו נקי בזה, לכן דן בזה את חבירו למתפשט בלי צמצום, והיה לו מזה צער גדול, והושיע לו השי"ת ללמוד זה המאמר. וכוונת זה המאמר, הוא כי מי שכועס על חבירו מחמת צרת עין ממש, זה אינו רואה כלל, כי השי"ת מסמא את עיניו, ואינו רואה כלום שיוכל לשאול על חבירו, אכן אדם שידמה בנפשו שהוא מכוון לשם שמים וישאל על חבירו שיראה את חבירו המתפשט בלי שום צמצום ומשקל, ואז ישאל על חבירו שידמה בעיניו שהוא זולל וסובא, ובאמת הוא רק ממה שאין לו טובת עין בשרשו, לזה אמר כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה, והיינו שצריך להיות להאדם טובת עין כל כך עד שאפילו אם יראה שנשפך יין כמים ג"כ לא ירע בעיניו, כי האדם נקרא בית והבית שנשפך בו יין כמים אין לו שום צרת עין ויש בו ברכה. ולכן אחר כן יכול לשאול על חבירו השותה בהתפשטות בלי צמצום, אבל כל זמן שאין בו זה הוותרנות ידע בברור שמה ששואל על חבירו הוא רק ממה שנמצא בו צרת עין, אבל באמת חבירו נהנה במשקל ובצמצום ורק לו נדמה כן, זה הוא כוונת המאמר הזה.