מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות סד

גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני. הענין בזה, כמו שהדין הוא מי שאומר לחבירו מאי בעית בהאי ארעא הלא של אבותי הוא ולא היה לו עדים להראות שהוא של אבותיו, המוחזק מהימן, אבל אם אח"כ מביא עדים אזי נתברר שמעולם לא היה שדה זו של המוחזק רק למפרע היתה שלו, אף קודם העדאת העדים, כיון שבאמת הוא של אבותיו. וכן בישראל יש להם חזקת אבהתי שלבם נקי ומה שנדמה על הגוון שסרו מרצון השי"ת הוא רק על הלבוש, ולכן הטוב זוכר השי"ת כיון שהוא מעומק, והרע אינו רק לבוש לכן נשכח לפי שבעומק לב ישראל הוא רצוף אהבת השי"ת.