מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות טז

תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי שלחן, וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וכו'. ונסמך לזה מאמר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. להבין ענין הסמיכת שמבאר שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות כדאיתא בגמ' (עירובין ק':) מלפנו מבהמות זו פרידה וכו' וכדאיתא (שם) אילמלי לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין ס"ג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני כדאיתא (מדרש שמואל פרשה י"ח,ו'), ולכן מסיים אני צויתי למקודשי אלו פרסיים המקודשין ומזומנים לגיהנם, היינו שבשורשם אין בהם שום טובה. ושאני בישראל אם נמצא בו דבר טוב הוא ראיה ששורש נפשו הוא טוב ויצא ללמד על הכלל כלו שהוא טוב, וכמו שכתיב על אביה בן ירבעם (מלכים א' י"ד,י"ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל, והיינו שהמעשה טוב שעשה היה טוב מחמת שעשאו מפני כבוד שמים וזה יצא ללמד על הכלל כלו ששורשו טוב.