מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מנביאים, ספר זכריה ד

ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות וגו' ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות וגו'. זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"א,י"ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שזה רומז על העתיד שיתבטלו כחות מפעולות אדם וזה נקרא נחלת יעקב, כמו שאמר יעקב (בראשית מ"ח,ט"ו) האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק, היינו שהם גרמו אתערותא גדולה ע"י עבודתם שהרעישו עליונים ותחתונים כמו אברהם בכבשן האש, וכן יצחק שכל עבודתם היה ברעש גדול שהשפעת ברכתו היה חוץ לדרך הטבע אבל על עצמו אמר, האלהים הרעה אתי מעודי שאינו עושה שום דבר אפילו דבר קטן מאוד עד שתאחזני בידי ותנהלני כצאן אשר ימשך אחר הרועה, וזאת היה עיקר נחלת יעקב ששברו על ה' אלהיו שמביט ומצפה לישועת ה' כמו התינוק שצופה ומביט אל שדי אמו שתתן לו מאכלו לפיו, ונדמה בזה שלא היה כח יעקב אבינו ככח אבותיו, אכן בזה גדלה מעלתו שלא יזוז מרצון השי"ת אף רגע אחת, כי באמת מה יתרון לכח האדם נגד מי שהשי"ת מנהיגו תמיד שהוא הולך בטח וזהו יהיה סוף וקץ הגאולה שיתמעטו כל הכחות מפעולות אדם, רק השי"ת יעזור את בית יעקב וזה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, וזה שכתוב שם שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב וזה שלעתיד שיתקיים נבואת זכריה אז נקרא והאכלתיך נחלת יעקב.