מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מנביאים, ספר שמואל ב' ו

ויסף עוד דוד את כל בחור מישראל שלשים אלף, ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו וגו' וירכבהו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' וגו' ומיכל בת שאול נשקפה וגו' ותבז לו בלבה וגו'. הענין בזה כי דוד המלך ע"ה היה מדוגל מאוד באהבת ה', לכן היה בדעתו שכל כך נקבע בלב ישראל אהבת השי"ת עד שאינם צריכים עוד לעבודה, לכן הרכבו את ארון אלהים על עגלה חדשה שהבהמות ישאוהו, אבל ישראל נקבע בלבם וגופם כל כך קדושה עד שאינם צריכים עוד לעבודה, ואחר כן כאשר ראה שהיה פרץ עוזה, אז הבין שבעולם הזה צריך האדם לעסוק ביראה ועבודה, לכן צוה שהלוים ישאו את הארון, כי לוים מורים על יראה כמו שכתיב (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וייראני, והיה בדעתו שהלוים ביראתם יגינו על כל ישראל אבל כל פרט מישראל אין צריך להשתמש במדת היראה. אכן באמת רצון השי"ת הוא שכל אחד יהיה לו יראה אפילו בעת שהשי"ת מופיע לו גודל אהבה, וכמו שכתיב (תהלים ה',ח') אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך שאפילו בהיכל קדשו ששם היה האהבה מפורשת גם שם צריך האדם להשתמש במדת היראה, לכן נענש בזה שמיכל בת שאול בזתה אותו, אכן היתה צריכה רק לבוז לו על הגוון אבל לא בלבה, כי באמת השי"ת חפץ שדוד המלך ע"ה ישתמש במדת היראה רק על הלבוש, כי בשורשו היה תוכו רצוף אהבה כמו שנתבאר בחלק ראשון (מלכים ב') שדוד המלך היה מדתו מדת אהבה ולא היה צריך ליראה רק על הלבוש, לכן לא היתה צריכה שבלבה תבוז אותו, ולכן נענשה מיכל בת שאול שלא היה לה ולד וגו'.