מי השלוח, חלק א, ליקוטים מכתובים, ספר משלי יג

תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה. עץ חיים מורה למי שעוסק בתורה לשמה, היינו מי שעוסק בתורה לשמה רואה שאין לו שום ממשכה לאשר יחיל, רק יבא תיכף ומיד, ובאה לשון הוה שתמיד יבא אליו מיד, כמ"ש (בראשית כ"ט,ו') ורחל בתו באה וכו'.

שכל טוב יתן חן. האמנם ששכל היינו במקום שמשפט השכל יחייב לעשות, וא"כ מה חן שייך בזה כי עיקר החן הוא רק במקום שהאדם יעבור על מדותיו, אך שכל טוב יתן חן הוא, שבשכל הטוב יוכל האדם להטה את דעת חבירו אף כי נגד דעת חבירו יראה להיפך, ובאם אין האדם טוב בדעתו אז כשיראה שחבירו מתנגד לשכלו לא יטה לבו להבין לחבירו וממילא גם חבירו לא יאבה לו.

ודרך בוגדים איתן. איתן הוא לשון תקיפות ועקשות היפך ממדות הטוב, מחמת שהשכל שלו מתנגד למדות האמת והוא מתחזק עצמו בתקופות ומתעקש לנצח את חבירו.

צדיק אכל לשבע נפשו. לשון יחיד ובטן רשעים וכו' לשון רבים, היינו שהצדיק זהיר באכילה וקשה אצלו לאכול בחבורה שאינו של מצוה כמחז"ל (סנהדרין כ"ג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו אוכלים וכו'. ובטן רשעים וכו' היינו תאות רשע הוא רק לאכול בחבורת רשעים, לא בשל מצוה, לכן נאמר אח"כ יתיר מרעהו צדיק. היינו אם הוא חבורה של מצוה ואז הצדיק מייתר הרבה מרעהו כמחז"ל (ברכות ס"ג:) שנים ששונים ולא בד בבד.