מי השלוח, חלק א, ליקוטים מכתובים, ספר משלי יא

גומל נפשו איש חסד. היינו לגמול חסד ולעשות מה שטוב לגופו כמאמר הלל (ויקרא רבה פרשה ל"ד,ג') כשנכנס למרחץ ניזיל ונגמול חסד להדא עלובתא והוא מדת חסידות, אך כל זה הוא אחר שזיכך את עצמו שלא לטעום למר מתוק, ואז אם נמצא מונע טובה מגופו בהיות לאל ידו ע"ז נאמר (משלי י"א,י"ז) עוכר שארו אכזרי, אבל אם אינו מבורר עדיין בזה וחשקו לעדן גופו, ע"ז נאמר רשע עושה פעולות שקר, היינו לא די שאינו נקרא גומל חסד עם גופו, אלא אדרבה נהפוך הוא שמשחית את גופו בתפנוקי מעדניו, וזהו פעולות שקר וזהו שמרמז בזוה"ק (שמות ר.) תלת נקודין לאורייתא, היינו בכל דבר קטן וגדול ישקול האדם בפלס למצא במעשה הזה ג' דברים שיהיה טוב לגופו כמחז"ל (פסחים ס"ח:) מעיקרא כי עביד איניש לגרמיה הוא עביד, ושיהיה טוב וישר בדרכי ה', ושלא יצמח מזה שום ריעותא לאחרים, ואז כשיהיה לו חשבון הזה יכול לעשות המעשה, ויקרא גומל נפשו וכו'.