מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת שבת קעה

ההוא צדוקא דחזיא לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעיא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעותא דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו וכו' ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים וכו' הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם. כי שאל אותו איך תכניסו עצמיכם לכבוש דבר היותר גדול מכל כחכם, והשיב לו אנן דסגינן בשלימותא מחמת שעיקר דבקתינו הוא בשורש ומקור החיים היינו בהשי"ת, מזה יש לנו כח להכניס עצמנו אף בדבר גדול משכלינו וכחנו, וזהו תומת ישרים היינו משורש החיים תנחם, אבל אתון דסגיאין בעלילותא היינו שכל חלקיכם ותאותכם לדבר בטל היינו להנאות חיי עוה"ז, איך תוכלו לגשת לדבר העולה למעלה מכל כח החיים שלכם, וזהו וסלף בוגדים אם רצונו לסלף דרכו ולעלות בגדולות ונפלאות ממנו, ישדם היינו שהוא מאבד עצמו אף מכח החיים שיש לו.