מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת חולין רסה

אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא וכו' כיון דשמענא וכו' לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי כיון דשמענא וכו' מימר נמי לא אמרי ואי יהבי לי שקילנא כיון וכו' לא מקבלינא. היינו אל יעלה על הדעת שאביי מספר בגנות מעשיו הקודמת רק שגילה בזה דבר עמוק, היינו מאחר שכאשר שמע תיכף היה נמשך לצאת מדרכו שהיה מורגל בו ולא עיכבו שום נידנוד נגיעתו מלפרוש, ובזה בירור עצמו שהנהגתו מקודם לקבל היתה רק כוונתו לשם שמים, ובוודאי היה ברצונו ית' שיקבל, לכן העלים ממנו וגילה לו כל אחד ואחד בזמנו.