מי השלוח, חלק א, ליקוטים מנביאים, ספר מלכים א' א

ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך וכו'. להיות כי אדוניהו היה באמת איש צדיק ונקי מכל חמדה זרה וידע את עצמו שהוא מבורר ומזוכך מלא תנאף, וכאשר נפל בלבו חשק ליקח את אבישג השונמית דימה לו כי הוא ודאי מרצון הש"י שהמלוכה שייכת לו ולכן היא מותרת לו, ומזה היה מתנשא לאמר אני אמלוך, ולכן כאשר שלח לשלמה המלך שיתן לו את אבישג הבין שלמה בחכמתו כי בטח לא יחזיק אדוניה את חשקו לחמדה זרה, רק ממה שהחזיק בדעתו אשר באמת אף המלוכה שייכת אליו, לזה השיב שלמה (מלכים א' ב',כ"ב) ושאלי לו המלוכה, וראה כי הוא בעומק לבו מורד במלכות ונשבע חי ה' וכו', כי באמת עיקר החשק שהיה לו לאבישג בא לו ממה שבשורשו חשק להמלוכה.