מי השלוח, חלק א, ספר במדבר, קרח

ויקח קרח. במדרש, (במדבר רבה פרשה י"ח,י"ז) ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו. כי לפי שראה זאת הרהיב עוז בנפשו כי בטח הוא הגדול אצל הש"י וע"ז נאמר (משלי כ"ז,א') אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. כי אף שהאדם יבין בטח שיש לו תקוה. לא ישים בטחונו ע"ז כי לא ידע במה ינהיג הש"י בההוה.

ויקח קרח. איתא במדרש (במדבר רבה פרשה י"ח,ב') מפני מה נסמך פ' קרח לפרש' ציצית לפי שקרח לקח טלית שכלה תכלת ואמר פטורה או חייבת. הענין בזה כי תכלת מורה על יראה והנה קרח טען שיראת הש"י מפורשת לפניו והוא מבין שהכל בידי שמים אפילו יראת שמים. וא"כ איך יבוא לאדם שיעשה דבר נגד רצון הש"י כיון שהרצון והמעשה הכל מאתו יתברך ואיך יעשה דבר שלא לרצונו. וע"ז היה טוען שפטור מציצית כי ציצית מרמזין על יראה. ובאמת רצון הש"י שבעולם הזה יהיה לעיני האדם. וזה שאיתא בגמ' (חגיגה י"ג:) יחזקאל התפלל על פני שור ונהפך לכרוב, כי שור מורה על חכמה המבוררת מאד ובעומק הכל בידי שמים ובחירת האדם אינו רק כקליפת השום ואינו רק לפי דעתו, כי הש"י הסתיר דרכו מבני אדם כי יחפוץ בעבודת האדם ובאם יהיה הכל גלוי לפניו לא יצמח בו שום עבודה. ועי"ז התפלל יחזקאל ונהפך לכרוב שיהיה דרך הש"י נסתר וידמה לבני אדם שהם בעלי בחירה וע"ז יבא ללבם עבודה וזה פירוש [שם] כרוב אפי זוטרא.

ומדוע תתנשאו על קהל ה'. הנה טענות קרח היתה שאין שום התנשאות בין ישראל לאחד על חבירו כי בתוכם ה', היינו שהש"י שוכן בתוך כולם שוה בשוה כמו שמבואר במדרש [גמ' תענית ל"א.]שלעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים ומחול היינו בעיגול שאין שום אחד קרוב יותר מחבירו. והיה טוען שעתה ג"כ הוא כך, אך ע"ז אמר שלמה המלך (משלי כ',כ"ו) מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן. היינו שע"י הזר והכתר שניתן להם דהיינו כתר הלוים ונתן להם ההתנשאות, ע"ז וישב עליהם אופן דהיינו שהיה משיב להם מדוע כשנתתי לכם התנשאות לא טענתם שאין בישראל שום התנשאות לאחד על חבירו.

ויקח קרח. מלשון מה יקחך לבך היינו שלבו לקח אותו. וע"ז צעק משרע"ה בתפלתו (תהלים צ',א') ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ. הרים נקראים הכוחות והתשוקות. וע"ז התפלל להש"י כי הוא הנותן לאדם כח וחשק לפעול וא"כ אין לאדם שום חיוב במה שאינו יכול להתגבר על יצרו, כי כל כחו הוא מהש"י. וע"ז אמר למנות ימינו כן הודע היינו שיתן הש"י כח להאדם להתגבר על חשקו ולא יתן לו תאווה גדולה שכחו יקטין שלא יוכל להתגבר על תאוותו רק יתן לו התאווה לפי כחו. שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך היינו שיתן בלב קרח בינה שיוכל להתגבר על חמדתו.

כי כל העדה כולם קדשים ובתוכם ה'. זש"ה (משלי י"ב,י"ט) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. כי זאת שאמרו אמת הוא קיים לעד והשקר שהיה בפיהם נתבטל תיכף. ומזה הפסוק יהיה להם תיקון לעתיד. והנה דוד המלך ע"ה ביחסו בהמזמורים בניו ע"ש קרח אביהם, החזירו לכללו, כי באם לא היה להם טובה מזה לא היה מיחסם לרע להם ח"ו, כדאיתא בגמ' (שבת נ"ה:) אפשר חטא בא על ידו והכתוב מיחסו, וזה אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כל דבר שהיה בכלל ויצא וכו', אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. ודוד המלך ע"ה החזירו לכללו בפירוש. היינו מה שתיקן האר"י ז"ל לומר קודם תקיעת שופר המזמור לבני קורח ונתפשט בכל תפוצות ישראל.

ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.

אתה וכל עדתך היו לפני ה'. באלה הדברים הורידם לשאול, כי שלשה אותיות הללו הם חותם תחת כדאיתא בספר יצירה [פרק א' משנה י"ד ע"פ שער הכוונות סוכות] חותם תחת בהי"ו וכאשר ראה שנחתם גזר דינם אמר להם היו לפני ה'.

אתם המתם את עם ה'. הענין בזה כי באמת ידעו כי מה' היתה זאת אך טענתם היתה, כי מפני הנגיעה שהיה למשה ואהרן שנאה עליהם מפני זה נשא הש"י להם פנים. ועי"ז אמר מרע"ה לאהרן קח את המחתה להראות להם גודל אהבתו.

ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות. הנה נמצא כל שיורד קדושה לעוה"ז אינה באה בחינם אלא בדמין סגיאין, ונפשות רבות מישראל. כמו שמצינו קודם שזכה דהע"ה לידע מקום המקדש כמה נפשות נעדרו וכמה צער היה.וכן היה הענין הזה קודם שזכה העולם שיתברר נפש אהרן הכהן, כי לא נתברר עד אחר המחלוקת בהמטות כידוע. והיה ג"כ בדמין סגיאין היינו ט"ו אלף כי ארבעה עשר אלף ושבעה מאות מתו במגפה, ומאתים וחמישים במחלקותו של קורח וחמישים איש היו בני ביתו של קורח ודתן ואבירם. וזה נרמז בפסוקי בריאת האור, כי מן ויאמר אלקים יהי אור עד גמר בריאת האור נמצא ט"ו אלפין לרמוז שקודם שיצא האור של אהרן הכהן מבורר בעוה"ז, נחסרו ט"ו אלף נפשות מישראל, ואח"כ יצא האור של אהרן הכהן מבורר.

ויאמר ה' אל משה וכו', וקח מאתם מטה מטה לבית אב וכו'. ענין המטות שצוה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חבירו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגום אונקלס על ויראו ויקחו איש מטהו ואשתמודעי וכו' ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה. תשלום.] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן, וזה היה נגד דעת אהרן, כי תחילה סבר כי הוא הגדול ונפל דעתו מזה, ע"כ נתן לו הש"י כ"ד מתנות כהונה משל ישראל להראות לו שכל מעשי ישראל צריכים להיות בעוה"ז עפ"י מדרגות אהרן הכהן, כי בזה העולם בחר הש"י במעשה שלימה, והנה איתא בספר יצירה שנמצא י"ב צרופי הוי"ה ואהרן הוא בצירף י"ק"ו"ק כי זה השם שולט בעוה"ז.

ועבד הלוי הוא. איתא בזוה"ק (במדבר קע"ח:) שהלוי צריך להשלים סטר שמאלא ע"י עבודתו, והוא כי בעת שיבא לאדם תאווה בלבו ומתגבר עליה בכל כוחו ומונע א"ע ממנה, עי"ז נשלם בו גם החסרון שיש בו מיום הולדו, כי לכל אחד יש חסרון בתולדה אשר יצרך לתקנו וע"ז אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיה מ"ח,ח') ופושע מבטן קורא לך, וזה נקרא סטר שמאלא שהניח הש"י לאדם שיתקנו.