מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ספר בראשית, לך לך

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכו'. ואיתא בזוהר (בראשית פ"ב.) אמר ר' יצחק תא חזי דבגין כך לא פקיד קוב"ה לנחתיה למצרים אלא הוא עצמו מגרמיה נחית בגין דלא יהא פתחון פה לבני עלמא דאמר ליה כן ולבתר אצטער על אתתיה. הענין ביאר כאאזמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה כי אף שהיה מהשי"ת מה שנסע למצרים, מ"מ כיון שהיה לו סבלנות מזה לא נאמר לו מאמר מפורש, כי בכל מקום שמאמר השי"ת הוא מפורש בוקע כל המסכים ואינו מחייב שום סבלנות. וכן היה הענין במרגלים שנאמר למשה (במדבר י"ג,ב') שלח לך, מדעתך, ובאמת יברר השי"ת שהכל הוא לטובה, אכן כיון שלפי תפיסת האדם לפי שעה אינו רואה הטובה אין הקב"ה מייחד דבורו. (תפארת החנוכי לך דף ט'.)

ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ואיתא במדרש (תנחומא בהר א') מכרתי את כל העולם לאברהם אבינו ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה מאין הוא הסימן שלא הוניתי אותו והקניתי לו את כל העולם כולו, מן חזר והקנה אותו לי, מאחר שנתתי לו כח לחזור הכל לי, מזה ראיה שיש לו קנין בעולם, ואז כשמברר את עצמו כך רואה איך שכל הבריאה הוא הכל בשבילו וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. (תפארת יוסף שביעי של פסח ד"ה אשירה, כי תבוא ד"ה ובאת)

לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וכמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בשם תלמידי הבעל שם טוב זצללה"ה לאחר שהבטיח הקב"ה זאת לאברהם אבינו נאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, והקשו מה חידוש הוא שהאמין מאחר שבן שלש שנים הכיר את בוראו. אכן, יען שאברהם אבינו ע"ה לא בא להכרה זו רק ע"י חקירה, הבין שהש"י הוא בעל העולם ומנהיגו. ומצד תפיסתו ראה שאברם אינו מוליד, ואח"כ כשאמר לו הקב"ה מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח כמו שאיתא בש"ס (שבת קנ"ו.), ובאם אברהם אבינו ע"ה היה מחשב לעצמו אז איזה כח, היה מקום לו לאמור אחד משני דברים, או שלא להאמין יען שבתפיסתו רואה היפך מזה, או היה יכול לומר מה שאני רואה עתה בתפיסתי גם כן אינו אמת, או מה שחקרתי בתפיסתי מי הוא בעל הבירה עד שבאתי להכרה זו שהשי"ת הוא בעל הבירה, גם זה ח"ו אינו אמת. ומזה שהאמין בה' בהבטחה זו מוכח שאברהם אבינו ע"ה לא חשב לעצמו מכל עבודתו שום כח, ואף שלא הבין בתפיסתו איך יתקיים הבטחה זאת, אבל האמין שבכוחו ית' ברגע אחד ליתן לו תפיסה אחרת, שיכיר בתפיסתו שיוכל להוליד. וזה שהאמין בה' ולא חשב לעצמו שום כח והתבטל כל תפיסתו להשי"ת, חשב לו לצדקה שעשהו הקב"ה צינור שיהיה שביל שכל ההשפעות ילכו דרך זה. (תפארת יוסף סנהדרין ק"ח: ד"ה אמר ב')

בעצם היום הזה נמול אברהם. ואאמו"ר הגה"ק זללה"ה אמר שמזריזותא דאברהם נוכל לשער כמה גדלה שמחתו בשעה שקיים זו המצוה שהייתה ראשונה אצלו, כי כל השמחות מסתעפין משמחה זו שזו המצוה מרמז על שמחה, שכן אמרו בש"ס (שבת ק"ל.) שקבלו ישראל עליהם זו המצוה בשמחה. (בית יעקב בראשית וירא א', ב')