מגלה עמוקות חלק ב נז

בי"ע זוכר יעקב מתחילה ואף שבמדות מתחילה חסד אל ואח"כ יצחק אלקים ואחר כך יעקב י"י כמ"ש יעקב אכן יש י"י במקום הזה כי הקב"ה כשהוא מזכיר מזכיר מתחילה יעקב שחקוק במרכב' ואח"כ האחרים אבל משה כשבא לבקש מלמטה למעלה הוצרך מתחלה להזכיר מה שהוא סמוך לו לעלות הרמתה מדרגא אל דרגא ז"ש וזכרתי ר"ל כשאני זוכר אזי אני מתחיל מלמטה למעלה כמ"ש בשיר השירים הקב"ה מקלס בניו מן (שיר ז) מה יפו פעמיך בנעלים וישראל מן ראשו כתם פז ז"ש והארץ אזכור הקבה מזכיר מן ארץ

במדרש למה נאמרה באברהם וביעקב זכירה וביצחק לא נאמרה זכירה ר' ברכיה ורבנן ד' ברכיה א' לפי שהי' בן יסורין ורבנן א' לפי שאפרו של יצחק צבורה ולמה נאמרה באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף שהיתה מיטתו שלימה אברהם יצא ממנו ישמעאל ובני קטורה יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו יעקב היו בניו צדיקים (בראשית מב) כלנו בני איש אחד נחנו עכ"ל וקשה ואיך אפשר לו להתחיל ביעקב ואף מתחילת דבריו ואם שאלתו שיתחיל מאברהם ונמצא מוכרח לומר ביעקב אף הלא קודם זה תירץ קושיא זו באומרו למה מנה האבות אחורנית כדאי הוא יעקב וכו' וא"כ הלא כבר תירץ קושיא זו ועתה מה היה חסר שמקשה עוד פעם אחרת ואפשר לומר למה שתירץ שיצחק אפרו רואה צבור הלא לפי זה יצחק יותר טוב מן יעקב שעולתו (תהלים כ) ידשנה סלה וא"כ מהראוי להתחיל כו תחלה כי הוא מתעטר לראש אבהן וכן בבריאת עולם פתח בשם אלקים דביה איברי עלמא וכן בפסוק (שם פט) צדק ומשפט מכון כסאך מתחיל בצדק שהוא מדת יצחק אבינו ובזה מתרץ שמטתו של יעקב היתה שלימה. או יאמר שהל"ל וזכרתי אף את בריתי יעקב הלא אפרו של יצחק הוא תמיד לנגד עיניו ית' וכמו שזוכר ורואה את הדשן למעלה אז גם כן זוכר חסדי אבות שאר הבריות שהיה לו עם כל א' וא' ומה שלא אמר בריתי עם יעקב כי על המידות העליונות קאמר שהם ממש ברית המדה העליונה נקראת יעקב וכן גם כן אף את ברית של מדת יצחק של מעלה ולפי המדרש פירוש הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב שהקב"ה נותן טעם לדברי עצמו למה הוא מזכיר מתחילה יעקב ולפי שאף את בריתי יצחק ביצחק לא ההחלתי תחילה אף על פי שאפרו צבור ע"ג המזבח א"כ זכותו יותר גדול מן יעקב והיה ראוי להתחיל בו אבל לפי שיש בו אף עשו ואלופיו לכן לא התחלתי בו ולמה לא התחלתי באברהם הלא הוא הראשון לז"א אף את בריתי אברהם אזכור ומה שאמר גבי אברהם זכירה לבסוף לפי שאברהם ויצחק זכרון א' עולה לכאן ולכאן

ע"ד הדרש תמן תנינן בפירקין על ג' דברים העולם עומד ע"ד השכל תנינן בפירקין גלות בא לעולם על ע"ז על ש"ד על ג"ע ועל שמיטת הארץ מצינו (נדרים פג) שויתר קב"ה על ג' עבירות אלו ועל מיאוסה של תורה לא ויתר הנה פשוטו של מקרא הוא ע"ד המשנה וזכרתי את בריתי אברהם לתקן ע"ז ואף את בריתי יצחק לתקן ש"ד ועל עון ג"ע זוכר אני זכות יעקב כי אלו הג' אבות תקנו ג' עונות אלו והארץ אזכור זה שמיטת הארץ הפסוק מזכיר ד' דברים אלו שבשביל ד' דברים אלו הארץ תעזב מהם ולפי המדרש שהקב"ה מוחל ג' אלו רק שעל הארץ שהוא עון השמיט' והוא עון ביטול תורה כמ"ש לעיל בפ' בהר סיני שזה ענין שמיטה אל הר סיני להודיע שעבור התורה שניתנה בהר סיני שלא יהיה זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ניתנה לכן ניתנה השמיטה לישראל ושבתה הארץ שבת לי"י לשם ד' שילמדו בתור' כדרך שאמר בשבת בראשית שניהנו שבתות לישראל ללמוד בהם תורה ז"ש וזכרתי ג' עונות שעברו עליהם שהם ג"ע ש"ד ע"ז יש להם כנגדן ג' אבות ומוותר אני להם אבל והארץ על שמיטת הארץ שהם מואסין בתורה לא מוותר להם כלל וזו והארץ תעזב אותם כי כל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני

ועפ"י המדרש בפ' בהר על פסוק (עמוס ז) ראיתי את י"י והנה נצב על חמת אנך סאה מלאה עונות יש בה ע"ז ג"ע ש"ד וגזל קשה מכולם לפיכך עמד משה ומזהיר אל תונו ענין גלות בא לעולם על ג' ראשי עבירות ועל כולם זוכר חסדי אבות ומוותר אבל על שמיטת הארץ שניתנה עבור גזל עניים שיהיה שבת הארץ לכם לאכלה ואכלו אביוני עמך קשה גזל עניים כמ"ש (תהלים יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר י"י ז"ש (עמוס ז) לא אוסיף עוד עבור לו כי ג"פ אנך שאמר מתחילה נגד ג' ראשי עבירות אלו כי אנ"ך הוא משקל בלשון ערבי ועל רביעי א' לא אוסיף עוד עבור לו שהוא הגזל כע"ש (עמוס ב) על שלשה פשעי שהן הן ע"ז ג"ע ש"ד יוותר אבל ועל ארבעה לא אשיבנו וע"פ הסוד בכ"ד מקומות קחשיב האבות באנך כסדרן ובכ"ד מקומות קחשיב למפרע שמורה על דין ז"ש (ישעיה נד) ושמתי כד כד שמשותיך הן הן שערים העליונים שהיו כ"ד בירושלים שלמטה נגד ירושלים דלעילא לכן אמר שלמה כ"ד רננות במזמור ח' כשרצה לכנוס בג' שערים תחתונים הארון לכן בברכת ולירושלים כ"ד תיבות הקב"ה זוכר בזו הפ' השערים למפרע שמורים על הדין כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם שמורים על הא"ף הגדול שיהיו ישראל בגלות לא מאסתים בבבל תמן י' של שם עמהם ולא געלתים במדי תמן ה' של שם עמהם לכלותם ביון דתמן ו' של שם להפר בריתי אתם תמן ה' של שם כי אני י"י אלקיהם כי בכל מקום שגלו המן אות א' משמו יתברך לכן נתבדרו בד' רוחות השמים לד' גליות וד' אותיות שמו יתברך מגינות עליהם ז"ש וזכרתי להם ברית ראשונים הוא על ברית בין הבתרים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי מן הדין כל הד' גליות היו ראוים ישראל להיות במצרים כמ"ש שם (בראשית טו) והנה אימה חשיכה גדולה