מגלה עמוקות חלק ב נ

דקאים במטה שבידו שהוא מטטרון והרג את המצרי שהוא נחש וכל משירייתו במה הרגו בנ' אתוון של שמע בסוד (שם ב) ויפן כ"ה אתוון דיחודא בשחרית וכ"ה אתוון דיחודא בערבית ויך את המצרי ויטמנהו בחו"ל הם יומין דחול שמושלים בו ויטמנה"ו בחו"ל כד"א אצל בלעם (במדבר כב) ויך את האתון במקל חושבנא דדין כדין במק"ל בגי' ויטמנה"ו בחו"ל ומפורש בזוהר במק"ל בדינא תקיפא שכן בגי' ב"פ אלהים וכה"א אצל הנחש (בראשית ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עק"ב וכן מחלוקת יעקב עם עשו (שם כה) וידו אוחזת בעק"ב עשו

ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. באותו אבר ממש שחטא הקב"ה נותן בו מום ד"מ מי שחטא ביד הקב"ה מכה ידו חטא ברגל הקב"ה שובר רגלו לרשום אותו באותו אבר כדי שרבי' יראו שחטא בו ז"ש (אבות פ"ד) וכל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו שיהיה בגלוי ויראו רבים שחטא באותו אבר ופגם כאשר יתן מום באדם על סוד הגלגול (בראשית ט) שופך דם האדם באותו אדם ממש דמו ישפך על דאטפת אטפוך או על ענין לא תקום ולא תטור ואהבת לרעך כמוך שכל אחד מישראל קשור זה בזה וכלם איש אחד ז"ש כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ממש כי היא כאלו מכה י"ד ליד או על הנשמה כאשר עשה מום בעם שאתו בתורה ובמצות כן ינתן בו בזה העולם או להיפך כאשר יתן מום בזה העולם כן ינתן בו בדיוקנא דיליה לעילא דפגים בנשמתא דיליה לעילא כי שבר מה שהוא פוגם למטה פוגם תחת שבר דלעילא ומזה הטעם כתב עין תחת עין היא על ממון בלא עין ממש אבל רזא דא היא על עין דלעילא דע מה למעלה ממך וכו' אתה לידע ענין כי עין דלעילא תחת עין דלתתא הזכיר עין ושן שבהן עבד יוצא ש"ע נהורין

פרשת בהר

יובל יש בו רמז לתבל כולו כמו שאיפה של אד"הר יש בו תב"ל בצים כשהיה אד"הר מסוף העולם ועד סופו מלא תב"ל קומתו לכן יש בחלתו כמנין תב"ל בצים כי איפה יש בו ג' סאין סי' (דניאל ד) גוד"ו אילנא (דברים כ) כי האדם עץ השדה ג' סאין ו' קבין ד' לוגין ו' בצים הרי תב"ל בצים וכן מתיבת יוב"ל י"ב פעמים ל"ו הרי תב"ל וכן היה מזבח הזהב שהיה מקשר עליו כל עולמות לכן הקטירו בו קטורת לשון קשרי המרכבה היה ג"כ אמה ארכו ואמה רחבו ואמתים קומתו הרי כל אמה ו' טפחים אמה על אמה הוא ל"ו טפחים שני אמות קומה הוא י"ב טפחים הרי י"ב פעמים ל"ו מנין תבל. (שמות ג) וירא אליו י"י בלב"ת אש שהיא סוד גבור"ה ארי"ה תרין סטרין נרמז ג"כ במספר יוב"ל (ירמיה יז) ועל יובל ישלח שרשיו (רמב"ם פ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה י"ט) וכן אבנט של כה"ג היה ל"ב אמה ומצנפת היה י"ו אמה הרי יוב"ל וי"ו בני אדם קורין בכל שבוע בתורה וכל אחד מברך ברכה מלפניה ולאחריה

מה ענין שמיטה אצל הר סיני וקשה למה בהאי מצוה עשה בנין אב על כל המצוה אף שבכל י"ג מדות כל דבר שהיה בכלל וכו' צריך ליתן טעם למה לקח מצות שמיטה מכלל כל המצות ללמוד עליה על ארבעה אופנים. פנים מפנים שונות ע"ד הפשט ענין שמיטה וענין קבלת התורה על הר סיני דא לדא נקשן וטעם אחד להם כשם שלא יוכלו ישראל לקבל התורה עד שהוצרכו לעלות מן מ"ט שערי טומאה ורזא דא (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים חמשים מול חמשים חמשים שערים בקדושה טהור וחמשים שערים בטומאה. והנה במצרים היו ישראל שקועין במ"ט קליפין ואלו היו עוד רגע ביניהם היו נכנסין בשער נ' ולא יוכלו לעלות משם כי היו נכנסין בכור הברזל נ' של נחש הקדמוני ז"ש (שמות יב) ולא יכלו להתמהמה לכן הוצרכו אח"כ לטהר ולזכך בנ' יום מפסח עד עצרת להוציא אותם מן שערי טומאה ולבא בשערי טהרה שט"ן נוטריקון ש"ערי ט"ומאה נ"ון ז"ש (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון את אלקים על ההר הזה בנ' רבתי שהוא נ' של נחש כי אז פסקה זוהמת הנחש בעמדם על הר סיני לכן הוצרכו לספור כאשה נדה שסופרו ימי נקיים שבעה ימים להוציא מן ז' היכלי הטומאה ובכאן שהוצרכו ז"פ ז' להוציא מן מ"ט שערי קליפה שסודו מוא"ב ודוד בא ממואב לזכך (תהלים יב) אמרות י"ו אמרות טהורות מזוקק שבעתים ולקח בת זוגו בת שבע ולכן היתה הספירה מ"ט יום כי בעו"ה אין לנו השגות יותר רק במ"ט שערים העליונים ולכן מיושב ג"כ קושיות הרא"ש בפסחים מדוע אין אנו סופרים רק מ"ט יום הלא כתיב עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשי' יום אבל הענין בעו"הז שבעה שבועות תספר לך בלשון יחיד דייקא כי אחד מאלף יודע סוד מ"ט יום שהן הן שבע שבועות אבל לע"ל שהוא ממחרת השבת בזמן הגאולה ששער הפנימי (יחזקאל מו) יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח לע"ל על אותו שער נ' א' (איוב כח) נתיב לא ידעו עיט ולכן אמר בלשון רבים (ירמיה לא)כי כלם ידעו אותי למקטנם עד גדולם וכן בענין השמיטה ויובל ז"ש במשוך היובל המה יעלו בהר ר"ל כמו שמשך היובל הוא ו' שנים ואח"כ שמיטה ז' שמיטות ואח"כ יובל הגדול כן מש"ך אותו זמן ג"כ יעלו בהר סיני שמנו תחלה יומי ושבועי כדאמר אביי (מנחות דף סו) מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע (שם דף ס"ה ע"ב בתד"ה וספרתם) כן ראש ב"ד מנה כל שנה ושנה בתחלה היובל ובתשלום ז' שנים בירך שנה ז' שמיטה א' ביובל אחר כך אמר שנה זו ח' שנים שהם שמיטה א' ושנה א' ביובל לכן אמר וספרת לך בלשון יחיד ובספירה של כל השנים א' וספרתם לכם לפי שספירת העומר מצוה על כל אחד מישראל לכן נמסרה