מפרש על תמיד כז:

אלא ש"מ נגד ראשיהן - וכיון שלא כנגד ראשיהן היו נתונים ליכא חומרא דכלאים דכולי האי לא מחמרינן שיש היכר לדבר ולא אתו לידי איסורא:

ואיבעית אימא באותן שאין בהו כלאים - לא תימא ה״נ מסתברא דאי נתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא דבהנך דלית בהו כלאים קאמר דמניחין תחת ראשיהן ובסדר יומא בפרק בא לו (יומא דף סט.) לא גרסינן להאי ואיבעית אימא:

רב אשי אמר בגדי כהונה קשין - ואין מחממין ואנן בעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בהו הנאה הילכך אי לאו הכי משום דלא ניתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא למיחש:

נמטא - פלטר:

גמדא - קשה:

דנרש - מקום:

שריא - דקשה הוא ואינו מחמם ובפרק בא לו ביומא פירש הרב רבינו ש"י פי' אחר ואינו נראה דפי' תפלין מן הצד שריין ולא חיישינן שמא יפיח בהן דשמא יפיח בהן לא שייך אלא בשעה שהוא לבוש בהם ותדע מדקא פריך נהי דניתנו ליהנות בהו ותיפוק ליה משום איסורא דכלאים היה לו להקשות נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום שמא יפיח הואיל ואיסור שמא יפיח הוי אם הם כנגד ראשו ובסוף יומא אין כתוב בספרים ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עלייהו לכך פירשו הרב משום איסור שמא יפיח בהם והשתא לפי פירוש מורי אתיא שמעתא שפיר דהכי פירושו ש"מ מדקא שרינן איסור דאורייתא כלומר דבר שיוכל לבא לידי איסורא דאורייתא כ"ש דאית למישרי דבר שאינו יכול לבא אלא לידי איסורא דרבנן דאם באו תפלין כנגד ראשו אין כאן אלא משום בזיון וביומא (שם) מוכיחים מברייתא אחת שמביא הש"ס לשם דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן: