מחוקקי יהודה יהל אור, בראשית כט

(א) וכן כתב בס' צחות, שער בנין פעל, וַיַרְא והיתה ראוי להיות שלם וַיִרְאֶה, ועל דרך "וַיִקֶן את חלקת השדה" (למטה לג יט) ומצינו שניהם בפסוק אחד, וַיַרְא את כל חטאת אביו אשר עשה וַיִרְאֶ (יחז' יח יד) וַיִרְאֶ כתיב וַיִרְאֶה קרי:

(ב) וכן יאמר בצחות שם "והנה וַיַרְא בלק מגזרת ראה מבנין הקל":

(ג) שהם אהח"ע שמשפט ההרחבה להם אף בבנין הקל:

(ד) פי' בפתח, כמו יאמין, יהרוס, יעלה:

(ה) פי' ולומר "יַרְא" בעתיד לזכר נסתר:

(ו) ר"ל א'ת'ן' מאותיות אית"ן שהם סמני המשרתים, כי לא נוכל לומר וַאַרְא, וַתַרְא, וַנַרְא כמו שנאמר וַיַרְא:

(ז) וכן יאמר בס' צחות שם והנה אם בא על דרך וַיִשְבְ ממנו (במד' כא א) יעלים האל"ף, והנה אם יבוא וַיִרְא, והנה יתערב עם פועל יָרָה (ר"ל אם נאמר וַיִרְא תתערב המלה עם מלת וַיִר מן יָרָה בים ע"כ נקדו היו"ד בפתח וַיַרְא שלא לטעות כן):

(ח) ר"ל ה"א משרש "ראה" נשמט מן המלה, כי הוא על משקל וַיִשְבְ צ"ל ג"כ וַיִרְא:

(ט) ר"ל שאין נח נראה נוהג באל"ף לרפיון הברתו:

(י) לפי' שהאל"ף כאלו אינו, והרי"ש נח נראה בסוף המלה בלי נקוד ישאר היו"ד בחירק וַיִרְ:

(יא) על משקל ַוִייף בגדלו:

(יב) שענינו השלכה:

(יג) להבדיל בין שרש "ראה" לשרש "ירה", אבל היא זרה שלא כמנהג אעפ"י שיש לה טעם כדי שלא תתערב:

(יד) רועי העדרים, כי הרועים בכלל העדרים, כי אין עדר בלי רועה:

(טו) כי אז הכוונה על האפס:

(טז) ויורה ג"כ כל האפס:

(יז) הטעם באל"ף ותרגומו "אַתְיָא":

(יח) פי' כי השם הוא ביאה, והתואר רחל באה:

(יט) והוא בינוני:

(כ) הטעם למעלה בבי"ת:

(כא) וכן ת"א ויוב"ע "אָתַת":

(כב) פי' מוקדם שהוא מאוחר ועיין (למטה למ הערה קכב):

(כג) וכן פי' הרלב"ג והרדי"א.

(כד) מה שקרהו בענין הברכות, להודיעו שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להמלט מאחיו ושאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו:

(כה) (למעלה ד ד) אם יאמר חדש ימים, פי' שישוב החדש כאשר היה בתחלה, ופי' חדש שלם:

(כו) פי' שהתי"ו יתירה ובכנוי ישתנה החולם לשורק בְמַתְכֻנְתָה שמות ל לז), והנה הפעל בכח השם כנהוג בעברי, ושעורו מה יהיה משכורתך:

(כז) מורה על חולשת העינים:

(כח) פי' ככה הם חושבים, ובמקח"מ הגי' "וכל הנבראים אינם ראויות להיות צורותם שוות":

(כט) עיין ערכו בראש הספר:

(ל) כי מלת "רכות" חסר אל"ף וטעמו ארוכות:

(לא) אפרים חסר אל"ף, נשאר פרים כלומר בהמה, ויש ספרים שכתוב והיא חסר אלוף כלומר למוד, כי האמת שהאל"ף של ארוכות הוא שרש ולא יחסרוה, ובכ"י יש"ר הגי' "והוא היה חסר אילוף":

(לב) תואר ענינו על צורת הפנים ואומר כי צורת איברי פניה הי' בתכלית הציור, וכי פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרשב"ם, כמו "במחוגה יתארוהו" (ישעי' מד יג) דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים:

(לג) ויפת מראה שהכל יפה, כלומר כל איבריה בכלל הי' טובים ביושר הציור:

(לד) כי היתה לבנה ואדומה בפניה, וכן פי' רש"י ז"ל מראה הוא זיו קלסתר:

(לה) וכן תרגם יוב"ע "בגין רחל":

(לו) אין מלת זאת תאר לשבוע כי השי"ן של שבוע בשו"א להורות שהוא סמוך, ולא יסמוך השם אל התאר שאחריו, ועוד ששבוע לשון זכר, והיה צ"ל שבוע זה, ולכן מלת "זאת" חוזרת על לאה שבוע של זאת:

(לז) ובא הפתח תחת הצירי, והראוי יאהבֵנִי וטעמו יאהבני כאחותי:

(לח) וכן כתב הרד"ק בפי' (ישעי' נו ג) ע"פ "הבדל יַבְדִילַנִי" "פתח הלמ"ד מקום צירי וכן "יאהבני אישי":

(לט) לפי דעתי צ"ל "וילוו עליך" (במד' יח ב) ושם פי' הח' ז"ל "וילוו, כמו ונספחו, (ישעי' יד א) וכן ילוה אישי", ועל פסוק ונלוו לא יפרש כלום, ופי' הפסוק יהיה נלוה לאהבתי יותר מאהבת אחותי והוא לשון חבור:

(מ) ר"ל עתה ע"י הסבה הזאת:

(מא) פי' בדרך עונש מאת השם, בעבור שאמרה די לי באלה ולא בקשה יותר: