מחוקקי יהודה יהל אור, שמות יד

(א) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה י, י) "ואין להרהר אחרי מעשה השם שהכל עשה בחכמה, אעפ"י שהיא נעלמת מעיני החכמים":

(ב) ובמקח"מ "זאת":

(ג) ודרכי ד' להראות דרך חכמה, איך להתנהג בחכמה עפ"י דרך הטבע:

(ד) ע"כ נקרא בשני שמות:

(ה) שם מקום בארץ מצרים בין העיר "מגדול" ובין "ים סוף" והעיר מגדול היתה שם מגדל עוז של מצרים, ומצד השני היה הים, ופי החירות ששם שכנו ישראל היה באמצע:

(ו) וכן הוא (מדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוק ז"ל) ועיין מכילתא יתרו מסכתא דעמלק פ"א, ובפי' רש"י ז"ל (למטה יח ט) ולא הזכירו מבעל צפון:

(ז) כי הם כבר עברו מבעל צפון:

(ח) כי ההולך ממצרים להר סיני אינו צריך לעבור את ים סוף, כי אם לילך לצפונו של ים סוף בינו ובין הים הגדול, והיה ים סוף לימינו והים הגדול לשמאלו, והם שבו לאחור, והיה זה כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך (רמבמ"ן):

(ט) והיה ראוי להיות בקמ"ץ לפי שהוא באתנח ששרשו נפל, בפת"ח תחת פ"א הפעל, ולפי הדקדוק כשהוא באתנח, או בסוף פסוק, או בזקף קטן יהיה בקמ"ץ גדול, וכתוב נפלו בחיר"ק, אף כאן הי' ראוי להיות בחולם או בקמץ כמו נוכח שהוא בחולם, וכתוב בחירק, כי כמוהו נפלו:

(י) פי' החירות לד"ק היא עיר "העראפאליס" קרוב ל"סועז", כי פי בלשון מצרי הוא כמו ה"א הידיעה, מגדול, עיר במצרים התחתונה (ירמי' מד), בעל צפון, עיר במצרים קרובה לים סוף, וכן הוא שם האליל:

(יא) נקודתו חיר"ק ונקרא שבר:

(יב) ומשקל אחר נוכח השולחן (למטה כו לה) וענינם ענין נגד ועומת:

(יג) פי' למ"ד "לבני" מקום בעבור, והטעם שיאמר פרעה בעבור בני ישראל ששבו אחורנית נבוכים הם בארץ:

(יד) שור"ק תחת חול"ם:

(טו) ושרשו "בוך":

(טז) בשקל "נכונים" ושרשו "כון" והנו"ן נו"ן הנפעל, אף נבוכים שרשו "בוך" והנו"ן נו"ן הנפעל:

(*) ובבא"י הגי' "כמו נכונו":

(יז) בחול"ם:

(יח) על משקל נכונה:

(יט) וכן פי' הרד"ק בשרש "בוך" וכן הוא (מכילתא בשלח פ"א) "אין נבוכים אלא מעורבבין":

(כ) עיין ברא"ם מה שהעיר ע"ז:

(כא) המדבר סגר עליהם הדרך שלא יוכלו לעבור:

(כב) פי' בעבורי:

(כג) בשקל נכונים:

(כד) פי' שבעל צפון הנזכר למעלה סגר עליהם, וכן תיוב"ע וכן פי' רע"ס:

(כה) וכבר הלכו דרך המדבר ים סוף שלשה ימים ועברו את פי החירות:

(כו) לפיכך נאמר וישובו:

(כז) ויהיה פי' מלת בפרעה בעבור:

(כח) הנשארים בחיים אשר נשארו בארצם:

(כט) וקצר להזכיר כי אמר משה דבר השם לישראל:

(ל) מתוך ששבו אחור:

(לא) עפ"י ציוויו וגזרתו:

(לב) ובא בלשון יחיד, כי כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:

(לג) השני במעלה אחר המלך נקרא משנה:

(לד) וי"ג "שליש" והענין שהם שרי צבאות, וכן יאמר "ומבחר שלשיו טבעו בים סוף" (טו ד) עיין בראשית מא מג בפי' הח' ז"ל, ובבאורי שם:

(לה) וכן יאמר (למעלה יג יח) כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה ולא כמו עבדים בורחים:

(לו) בעת ששאל דוד את פי ד' אם יעלה על הפלשתים להלחם בהם "ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם" (ש"ב ה כג):

(לז) עיין למעלה י, י, ובבאורי שם:

(לח) ואינו כפשוטו:

(לט) כמו פה שיאמר וירדפו וישיגו:

(מ) הקולות והלפידים:

(מא) שפי', שם לבו לרדוף:

(מב) ואח"כ כשרדפו אחריהם השיגום שהיו חונים על הים:

(מג) והזכיר תחלה הסוסים כי הם הנראים והנשמעים תחלה ואח"כ ראו אנשי חיל הרגלי:

(מד) (במ"א י, כט) "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה" ופי' הרד"ק שם, מכאן למדנו שהמרכבה ארבעה סוסים, ועיין ברא' מא מג, ובבאורי שם:

(מה) כי מרכבה נאמר על הרכב, ונאמר גם על הבהמה שרוכבים עליה, ורכב ומרכבה ישמשו שניהם להוראת עגלות המלחמה:

(מו) וכן מפורש, והנה מצרים נוסע אחריהם ונראה שהמצריים היו כמוכרחים לרדוף:

(מז) שתי שלילות והיה די באחת:

(מח) באו שני מיעוטין והאחד יספיק:

(מט) תחת האל"ף:

(נ) ציר"י:

(נא) צ"ל "אמרת אין רואָני" שבא ג"כ קמ"ץ גדול תחת קמ"ץ קטן, ועיין ברד"ק ובמ"י שכתבו שבספרים המדוייקים הוא בפת"ח, ועיין במנחת שי מה שכתב ע"ז:

(נב) מיעוט אחר מיעוט והאחד יספיק:

(נג) לא נמצא כתוב מפורש ע"ז:

(נד) וכן פי' רס"ג, ועיין ברמב"ן מה שכתוב ע"ז:

(נה) ובמקח"מ "אלף רגלי":

(נו) ובמקח"מ "עושה נפלאות גדולות":

(נז) וכן כתב המורה בפ' לב מהח' הג':

(נח) למעלה ב ג:

(נט) כמו אמרי לי (ברא' כ יג) וכן כי ד' נלחם להם (פ' כה) פי' בעבורם:

(ס) וכן פי' שם הח' ז"ל "ויש לי מלאכים רבים במרום נלחמים בעבורי, כי מלת מלחמה ואחריה למ"ד הוא לעזר:

(סא) אין למלה זו שום מובן, ובמקח"מ "על כן אמר ר' משה כי רבים לוחמים לי מרום בעבורי, כדרך כי רבים אשר אתנו (מ"ב ו טז) "אך הגי' הנכונה הוא בפי' הקצר "כמשפט כל המושכים":

(סב) ויהיה פי' ואתם תחרישון מלצעוק, לא תצעקו עוד, כי הוא ילחם לכם:

(סג) פי' כי מלת לוחמים מושך עצמו ואחרת עמו, ופי' מלחמת מרום:

(סד) עיין בתה"ש (פ' י) מה שביאר בזה:

(סה) אעפ"י שלא נזכר ויצעק משה נוכל לומר שגם משה צעק והתפלל בעבור ישראל:

(סו) ואיך יתכן שיצעוק ולא יאמין בדברי השם:

(סז) ע"כ אמר מה תצעק:

(סח) כי הם לא הגיעו עוד אל שפתו, ואם אמר (למעלה פ' ט) "וישיגו אותם חונים על הים" הם היו סמוכים לים, כי המצרים באו עד לפני פי החירות אשר בין מגדול ובין הים, ואמר לו עתה שיתקרבו מעט מעט אל שפתו:

(סט) ובמקח"מ "ונטה ובקע":

(ע) כמו במכת כנים שאמר לו נטה את מטך והך (למעלה ח יב):

(עא) ובמקח"מ "אז נבקעו":

(עב) למטה פ' כא "ויט משה את ידו על הים" וגו'.

(עג) ובמקח"מ "כדי שיכנס פרעה":

(עד) ונכנסו בו בחצי עגול:

(עה) ולמדבר איתם חזרו מן הים:

(עו) למטה פ' כב ופ' כט, וטו כב:

(עז) הנשארים בעיר שישמעו טביעת האחרים, כי הרודפים כולם מתי, כאשר אמר לא נשאר בהם עד אחד (פ' כח):

(עח) הבי"ת בפרעה בעבור פרעה:

(עט) ויסע, ויבא (פ' כ) ויט (פ' כא):

(פ) בכל אחד מהשלשה פסוקים, ובאופן א) סדורן, פסוק ויסע מסודר באות ראשון מכל שם, ופסוק ויבא מסודר למפרע באותיות שניות מן השם, משם האחרון עד שם הראשון, ופסוק ויט מסודר באות שלישי משם הראשון עד שם האחרון, וזה סדורן והו ילי סאט עלם מהש ללה אכא כהת וכן השאר ויש עוד אופן ב) פסוק ויסע מסודר באות ראשון משם ראשון עד שם אחרון, ופסוק ויבא באות השני משם ראשון עד שם אחרון, ופסוק ויט באות שלישי משם ראשון עד שם אחרון, וזה סדורן ו ו ו, י י י, סבט עאם מבש ליה אנא כמת וכן השאר עד סופי הפסוקים ועיין בציוני פ' בשלח שכתב טעם למהפכים הפסוק האמצעי (לפי אופן א) לפי שבאמצעי יש ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ר"ל אין לקרב אותיות הפסוק זה אצל זה כמו הלילה:

(פא) והוא על אופן זה, כאשר יהיו הד' אותיות מלאים עם יודי"ן כזה יוד הי ויו הי או בדרך הזה י יה יהו יהוה עולה ע"ב:

(פב) למטה לג כא:

(פג) אחר דבר אל בני ישראל ויסעו:

(פד) ולמעלה ג טו קראו "ס' הרזים":

(פה) בפ' הזה נמצא ע"ב אותיות, כי הגלה ומראת חסרין וי"ו (ריקאנטי בשם ס' הבהיר) וכן הוא במנחת שי (יחז' א א) מה שהביא מס' הזהר, אמנם בספרים שלנו שתי המלות מלאים וי"ו, ועיין (למעלה ג טו) ובבאורי שם, ובס' השם שער החמישי:

(פו) והשר הגדול הוא מיכאל, כמ"ש, ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול (דניאל יב א), וכן, והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני (שם י יג):

(פז) עיין באורי שם:

(פח) כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, וישם מאפל ביניהם ולא קרב זה אל זה, וכן פי' הרשב"ם:

(פט) כן הוא (חיי משה ספור יג) הבאתי למעלה יג כא קרני אור הערה ט:

(צ) וכן כתב הרדי"א "כי לא מצאנו בשום מקום שיקרא הענן מלאך אלהים":

(צא) מלאך לחוד וענן לחוד, כי לכך שינה הכתוב ואמר במלאך וילך מאחריהם, ואמר בעמוד הענן ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה, לא הענן אלא המלאך:

(צב) ובמקח"מ "ואם השיב לומר":

(צג) ויהיה "ויסע עמוד הענן" כפל לשון:

(צד) ידייק מן הקמץ הַלָיְלָה שהוא מורה הידיעה, והמלאך הנזכר למעלה האיר את הלילה לישראל בעמוד האש בכדי שיעבור הים כמשפט כל הלילות שהיו עד כה מעת שנסעו העמודים עמם:

(צה) ומעת שעברו הים פסקו העמודים, וכן דעתו (למטה טו כב):

(צו) בעבור שאמר "ויהי הענן והחשך":

(צז) וכן פי' רש"י ז"ל שם "אור זה לשון אופל הוא וכו', וכן ויאר את הלילה" יפה פי' לשון אורה:

(צח) ומסקינן שם (ב ב) "אלמא אור אורתא הוא ש"מ":

(צט) וכן, וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה), ופי' הח' ז"ל שם "לשון כנוי ובהפך כמו ברך נבות אלהים ומלך" פי' שהוא לשון כבוד כלפי מעלה, וכן פי' רש"י ז"ל שם:

(ק) וכן פי' הח' ז"ל שם וזה אור כ כמשמעו, פי' הלילה ישוב אור בעדני:

(קא) כן הוא (פסחים ג א) "ותנא דידן מאי טעמא לא קתני לילי לישנא מעליא הוא דנקט":

(קב) ובכל זאת אין באור ויאר, ויחשיך:

(קג) והנה התקבצו שם שתי סבות להציל ישראל מיד המצריים, וזה כי כבר היה ענן מפסיק ביניהם אשר ימנעם מראותם, והנה חשך הלילה ג"כ מנעם מראותם, ויאר את הלילה, ר"ל שכבר האיר השם הלילה לישראל בעמוד אש, וזה ג"כ סבה שלישית להציל ישראל (רלב"ג):

(קד) כי הענן עמד מאחרי ישראל לפני מחנה מצרים:

(קה) וכן פי' (למעלה יג כא) כי מפני שהמחנה היה גדול נסעו גם בלילות:

(קו) וכן יפרש (למטה פ' כט):

(קז) ומשה העביר את ישראל בים אחר הסערה:

(קח) שהמים נתבקעו ונחצו לשנים:

(קט) כי נקפאו המים שבשני הצדדים של הבקיעה ועמדו כחומות:

(קי) שבו עברו ישראל:

(קיא) כי לא עברו ישראל את הים משפה לשפה, אלא להטביע את מצרים נכנסו ישראל מצד זה, ובו הצד בעצמו יצאו למדבר כמין קשת:

(קיב) ובמקח"מ "וכמוהו":

(קיג) וכן אל תוך המחנה (דבר' כג יא) שאין כל תוך מורה אמצעות ממש:

(קיד) ובמקח"מ "ומה שאמר והמים להם חומה":

(קטו) שנקרשו המים מפה ומפה ועמדו כשתי חומות:

(קטז) ע"י חום אשו של עמוד האש שהלך אחר מחנה ישראל נמסו חומות הקרח שבשני הצדדים:

(קיז) ובמח"מ "כי איך":

(קיח) וכן פי' הרמב"ן כי המצרים ראו האש מתוך הענן והיו רואים את מחנה ישראל מתוך הענן והולכים אחריהם:

(קיט) כי חשבו שהוא יבשה:

(*) כי שרשו "שמר":

(קכ) ויסע מלאך האלהים (פ' יט):

(קכא) כי שם כתוב, ויבא מלאך ד' (שופ' ו יא) וירא אליו מלאך ד' (שם פ' יב) ואח"כ כתוב, ויפן אליו ד' (שם פ' יד) ויאמר אליו ד' (שם פ' טז) ויאמר ד' (שם ז, ב ד ה ז), ויאמר אליו ד' (שם פ' ט):

(קכב) וכן פי' הח' ז"ל (למטה כג כא):

(קכג) פי' נקרא הוא בעצמו עושה, כי שלוחו כמותו וי"ג "כאילו הוא העושה":

(קכד) פי' שהמצריים היו בין אותן שני העמודים:

(קכה) ובמקח"מ "כי בעבור":

(קכו) וכן פי' רש"י ז"ל שם, קול רעמך בגלגל על הים להום את מחנה מצרים:

(קכז) צ"ל "ויהמם" כי פה הכתיב והקרי "ויהמם":

(קכח) פה הקרי "ויהם" והכתיב "ויהמם":

(קכט) וכן אז"ל (ברכות ג א) והוא ענין ההערה וההקצה ושמירת העתים:

(קל) סוף משמרה שלישית של לילה, והתחלת הבקר, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר:

(קלא) ויפרש באשמורת הבקר האשמורה הא' של יום והוא ד' שעות מרגע עלות השמש, ועיין קרני אור הערה כה:

(*) ועוד היה לילה וקוראו בקר:

(קלב) כי למעלה פ' יט, הזכיר רק עמוד העני, ופה הוסיף עמוד האש לרעת המצריים:

(קלג) ויהיה שם הפועל הום:

(קלד) ויהיה שרשו "המם" שיורה לפעמים השחתה והשמדה, כמו, להמם מקרב המחנה (דבר' ב טו) ולפעמים פזור וישלח חציו ויפיצם, וברקים רב ויהמם (תה' יח טו), אף כאן עמוד האש והענן, כלומר הברקים והרעמים והחצים הרגו והשחיתו ופזרו מחנה מצרים:

(קלה) מבנין הפעיל

(קלו) בסגו"ל, וכן כתב הח' ז"ל (מאזנים שער הנפתחים) "שהוא פועל יוצא מבנין הפעיל והיה ראוי להפתח בפתח קטן":

(קלז) למעלה ח כז:

(קלח) ויהיה לו היכולת לנוס:

(קלט) בפ' כד:

(קמ) שגם הסוסים נתבלבלו מצד המהומה כענין אכה כל סוס בתמהון (זכריה יב ד):

(קמא) וכן פי' רש"י ז"ל, בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם:

(קמב) שענינו העוות וההשתנות מהמנהג:

(קמג) פי' שהמצרי רצה להפנות המרכבה לאחוריו ולנום, וכן פי' הרשב"ם "כי היו מנהגים ומטים אותם לפנות לאחור בכבדות ובקושי גדול, כי היו הרכב והעגלות מרובות זו לפני זו":

(קמד) למ"ד להם, פי' בעבורם:

(קמה) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קמו) כדי להקל לו הניסה:

(קמז) מן הדרך הנהיגה:

(קמח) שלא יוכל השיב המרכבה לאחור:

(קמט) ובמקח"מ "אל הים":

(קנ) וכמו שפי' למעלה פ' כב, ואמר זה, בעבור שכתוב לשון שיבה, כי כתב וישובו:

(קנא) פי' כשהבקר פונה ובא:

(קנב) וכן פי' שם הח' ז"ל:

(קנג) למעלה פ' כב:

(קנד) וכנוי לקראתו חוזר אל הים, כי הם חזרו לאחור, והים שב ממקום שנכנסו, והפסיק בינם לבין היבשה ונשארו בתוך הים:

(קנה) מן לשון ושחקת ממנה הדק (למטה ל לו) לשון טחינה, ובמקח"מ "ישתחקו עצמות חיוא הבבלי בגיהנם" ועיין ערכו בראש ס' בראשית:

(קנו) ובמקח"מ "מי הים", ובל"א (עבבע):

(קנז) ובמקח"מ "רבותם" בל"א (פלוט):

(קנח) פי' משך הזמן מן העליה והירידה:

(קנט) ובמקח"מ "הים":

(קס) יסתיר זה ויפרש שפה בבקיעת הים נשארו וכו':

(קסא) וכמש"כ (למטה פ' כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:

(קסב) ששה לעליה וששה לירידה:

(קסג) וכמש"כ (למטה פ' כט):

(קסד) והעליה והירידה היו בעת אחת לא בשעות מחולפות:

(קסה) מבנין הפעיל:

(קסו) שענינו נדנוד ותנועה להריק ולהפיל דבר מיד או מכלי:

(קסז) והוא מציין נפילתם מן הקרקע אל הים:

(קסח) קודם זרוח השמש:

(קסט) פי' כאשר יחל הערב לפנות:

(קע) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קעא) עיין הערה קנד:

(קעב) פעל נער, בא על המנער ושופך דבר המונח תוך דבר או על דבר, כמו התנערי מעפר (ישעי' נכ ב):

(קעג) מבנין הפעיל:

(קעד) ר"ל אחר שהיו חומות שבו להיות מים:

(קעה) עיין (למעלה ט טז) ובבאורי שם:

(קעו) שפרעה וכל חילו טבעו בים סוף:

(קעז) וכן פי' הח' ז"ל שם "אפילו אחד":

(קעח) ולא עד בכלל:

(קעט) עיין למעלה ט טז קרני אור הערה כח:

(קפ) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קפא) וכן הוא דעת ר' יהודה (מכילתא בשלח פ' ו, שו"ט מזמור קו אות ה):

(קפב) הלא כבר נאמר ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (פ' כב):

(קפג) ויתרץ כי בעוד שפרעה היה טובע בים:

(קפד) ויהיה פסוק זה דבק לשלמעלה הימנו, בעוד שהמים כסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה היו בני ישראל הולכים ביבשה:

(קפה) שהיו שתי רוחות משמשות בים, וכן פי' למעלה פ' כא וכז, ובפי' הקצר למטה טו, י:

(קפו) משמשת לישראל:

(קפז) ובמקח"מ "וזאת היא שטבעה למצרים":

(קפח) והנה בצד שהלכו ישראל נעשה יבשה, ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים שב והיה ים:

(קפט) ובמקח"מ "כי" וכן העתיק המבאר לנתה"ש:

(קצ) כי זה המספר מבן כ' ומעלה רק הגברים, והנשים כמוהם או יותר, והטף פחות מבן כ', וערב רב, וצאן ובקר, ומחנה גדולה כזאת לא היה ביכולתם לעבור בלילה אחד:

(קצא) והים היה שם קצר, והמצרים נכנסו אחריהם ברוחב הים והלכו לרחבו, וישראל יצאו בו בהצד שנכנסו כי לא עברוהו לרחבו:

(קצב) כן הוא (מכילתא בשלח פ"ד, תנחומא א בשלח אות י, פדר"א פ' מב, שו"ט ב מזמור קיד ועיין הערה לד שם) ובכולם בסגנון אחר:

(*) למטה טו כב:

(קצג) וכן יאמר "ביום ההוא":

(קצד) וכיון שנטבע פרעה וחילו נתברר להם כי אין להם ממי לפחוד:

(קצה) כי נבלעו בקרקע התהום:

(קצו) וכן פי' הרשב"ם והרלב"ג והרדי"א, וכן כתב החזקוני, ויש מסרסים המקרא, וירא ישראל שהיו על שפת הים את מצרים מתים ונטבעים:

(קצז) כמו שפי' בפי' הארוך:

(קצח) ויתאים דעתו עם דעת רז"ל (מכילתא בשלח פ' ו, ערכין טו א, פדר"א פ' מב):

(קצט) וכן פי' בפי' הארוך:

(ר) לפי שמכת הדבר שהיתה במקנה מצרים נקראת יד ד', אבל היתה יד קטנה, ומכת בכורות נקראת ג"כ יד ד', שנאמר, ושלחתי את ידי (למעלה ג כ), אבל היתה יד אמצעית גדולה מיד דבר המקנה, אמנם קריעת ים סוף שהיתה מכה יותר עצומה, נקראת היד הגדולה, לפי שהיתה גדולה מכל המכות (רדי"א):

(רא) פי', וזה היה במות עוזא, ובכל הנדפסים חברו מלת "ההוא" עם "במות עוזא", כי דמו שהוא פסוק אחד, יטעו בזה:

(רב) אמונה שאחריו למ"ד מציין שמאמין אל מה שאומר לו לפי שעה, ואמונה שאחריו ב' מציין שמאמין בהעצם עצמו ובכחו שהוא האמונה לעולם, כמ"ש, וגם בך יאמינו לעולם (למטה יט ט):