מבוא שערים קיא

עיבור וית' זה לקמן. ונבאר ג"כ בחי' השדיים בבחי' אהי"ה ונבאר כמ"ש בפ"א איך יש ג' אהי"ה בבינה דיודין ודאלפין ודההי"ן והם בחג"ת שבה וזה התחתון שהוא דמלוי ההי"ן אין בו רק ט"ל אותיות כי הא' דיודין והב' דאלפין ובכ"א מ"א אותיות פ' מלא ומלא דמלא ושם נת' כי ב' אהיה התחתוני' שבגרון הנה בשעת הזרעת הטפה דאודם עולים למעלה באהיה הא' דיודין אמנם עתה אינו כן כי כ"א הוא במקומו נמצא כי אהי"ה תחתון שהוא בג"ת שבה שם יורד ונמצא הדם במקור ויסוד אשה תמיד כי הוא בסוד אחוריים של ג"ת ועולין דם כזה א' א"ה אה"י אהי"ה ושם באחוריים הוא הדם וכמו כן האהי"ה הא' דיודין יורד ומתלבש באהי"ה ב' דאלפין שבג"א שמקומו בת"ת שבה במקום החזה ושם מתבררים שניהם ונעשים שדיים שלה לכן אלו הב' אהי"ה בב' מלואים שבהם ביודין ובאלפין גי' ש"ד לרמוז כי מהם נעשו השדיים ואז בעת הלידה חוזר הדם לעלות שהוא ריבוע אהי"ה דההי"ן שבג"ת למעלה במקומם כנ"ל ועולין אורות נה"י שלה למעלה עד כנגד החזה ואז מתהפך מדם שהוא דין כי אהי"ה דההי"ן הוא דינים יותר להיותם בההי"ן ולהיותם תחתון הם למעלה מתהפך ונעשה חלב רחמים והרי נת' איך מטפת אודם שבנקבה נעשה הדם בולד כי הדם נעשה חלב ואחר שיונק זה הולד מתהפך בו לדם אח"כ כבתחלה אלא שעתה הוא מזוקק וברור כמ"ש בפ"ד והנה נת' בח"א פ"ז כי יש ג"כ טפת לובן מזכר והם שם יה"ו בההי"ן שבג"ת שבו שהם גי' מ"ב והנה ממנו נעשה סוד חלב לבן בוולד כי החלב סוד הלובן שבולד כנודע כשתחבר חלב וחלב ודם הנ"ל הם גי' ג"פ מ"ב כנ"ל בח"א פ"ז ועדיין חסרים מהם שנים והחסרון הוא בב' אהי"ה דנוק' שאין בכ"א רק מ"א אותיות אך היה"ו הוא שלם מ"ב אותיות והבן איך החלב והלובן דז"א נמשך מטפת הזכר והדם והחלב שהוא אודם שבו נמשך מטפת נקבה וז"ס להקריב לי חלב ודם כי חלב ודם קריבים לגבוה כי כל ז"א נבנה משניהם והם קריבים לגבוה גם תבין בב' אהי"ה ראשונים יש בכ"א כ"ז אתווין מלוי המלוי והם סוד כ"ז אותיות התורה כנודע כי האותיות הם מן הבינה אך באהי"ה האחרון אין בו רק כ"ה אתוון מלוי המלוי אשר משם יצירת ז"א בבחי' הדם ואח"כ בבחי' החלב שיונק וז"ש פ' שמות ויאמר כה תאמר אהי"ה שלחני שהוא אהי"ה הג' שבפסוקים ההם שיש בהם כ"ה אתווין ז"ש כה תאמר וכבר נת"ל בח"א פ"ז כי פסוקים אלו מדברים בענין יצירת ז"א

פרק ד נשלים בו לבאר ענין החלב עצמו עם שכבר נת"ל קצת ענינו הנה נת"ל כי אורות נה"י דבינה עצמ' שהיה בבחי' דם למטה ביסוד שלה עלו למעלה בעת הלידה וע"י עלייתן ממטה למעלה עד מקום החזה נתמתקו כי הנה נהפכו לחלב ומשם ניזון הולד גם אותם הב' פרקין עילאין דנ"ה דא"א אשר עלו בחזה דאימא ונשארו שם תמיד בסוד שדיים ודדים הנה הנה"י הם סוד דינים כי לכן הוא לבר מגופא כנודע וכשהם עלו למעלה בחג"ת נמתקי' ומתהפכים לחלב שהוא רחמים נמצא כי הד' פרקין תחתונים דנ"ה דא"א הם מתלבשין בז"א ונעשים נשמ' אליו אמנם מזונו נמשך ממקום יותר עליון שהוא מאותן ב"פ עילאין הנ"ל וע"י כן יש כח הזנה בחלב לזון ולפרנס ולגדל הולד כי ממובחר נשמתם ומבחי' עליונה הוא ניזון גם בעת עליות אורות נה"י דבינה למעלה כנ"ל גם הסיגים דג"ת דז"א עצמו שלא נתבררו לגמרי גם הם עלו עמהם עד החזה שלה במקום הדדים ולא יצאו עם ז"א כשנולד כנ"ל בפ"א. ובזה תבין למה אין התינוק אוכל בעצמו רק יונק משדי אמו כי להיות סיגים אלו מג"ת שבו שהם דינים חזקים אין בו כח לצרפם ולבררם ע"י אכילתו כנודע כי האכילה הוא בחי' בירור וצריך שאמו תבררם תחלה ותנקה הפסולת שבהם ותניקיהו מה שכבר בררה היא כי גם שאר הבחי' כולם ברר' היא בעת העיבור וגם אלו הם מתבררים ע"י עתה אלא שבעת העיבור לא יכלו להשתלם ולהתברר ובהמשך ימי יניקה יתבררו כנז' בפ"ו וגם בירור זה לא יוכלו לעלות עד שעלו למקום השדיים שהם מקום העליון בג"א וע"י עילוי ההוא נתבררו שם ונמתקו ונעשה חלב ממה שנתברר מהם שהוא הטוב שהיה בתחלה מעורב בתוכם ואותו הטוב המעורב בהם הוא שנתברר ונהפך בסוד חלב כי בהיותו בתוך הסיגים הם מתרבים עליו ונהפך לדם ועתה שנתברר מהם נהפך ללובן שהו' שרשו והסיגים שבהם יוצאים בסוד דם טמא אחר תשלום ב' שנים דיניקה דוגמת הסיגים האחרים שלא יצאו עד תשלום זמן העיבור בסוד דם לידה כן אלו הסיגים יוצאים ממנה אחר תשלום זמן יניקה שאין בהם עוד מה להתברר שהיה ראוי לעשות ממנו בחי' זו"נ שבאצילות כנז' פ"א ע"ש איך גם הם חוזרים להתברר לצורך עולם הבריאה וכו' נמצא כי ע"י היניקה נגמרים ג"ת שבו להתברר ויונק אותם ומקבלם סוד יניקה ואז גומרים בו להתתקן בג"ת שבו ולכן מה שהיה בעת העיבור ג"ת כלולים בג"א כי לא יכלו להתגלות מחמת היות בקטנותו בסוד עיבור כנ"ל ח"א פי"ז והיה אז בבחי' ו' זעירא שבתוך הה' ועוד היה בסוף הו' המל' בסוד פסיעה לבר ואחר שנולד ונעשה ו' של שם שאחר הה' כי כבר יצא עתה מתוכה ומה שהיה אז נה"י שבו מלבישים לחג"ת בהיותו בעיבור דיליה ויצא לחוץ ונעשה בן ו"ק שלימות אמנם עדיין אין בה ראש עד המוחין דגדלות ואז תהיה ו' של השם שיש לו ראש כנז' בח"ג ואז היה בבחי' ו' שבשם ומלכות נוק' בסוד פסיעה לבר קוץ תחתון של ד' זו ובזה ג"כ תבין למה אין התינוק הולך ברגליו אחר שנולד תיכף כי רגליו שהם נ"ה שבו אינם נתקנים עד תשלום זמן היניקה ע"י החלב והולכין