מטה דן, ויכוח שני צב

אה״ח כתיב (ויקרא כ״ב) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו ואחז״ל (סנהדרין פ״ט דפ״ג. פ״ק דחלה. ופ״ב דבכורים). דאיירי בזר שאכל בין תרומה טהורה בין טמאה שהוא במיתה וכן כהן טמא שאכל תרומה טהורה חייב מיתה. ושתי המיתות הללו בידי שמים. (הרמב״ם פ״ו מה׳ תרומות דין ו׳ סנהדרין שם דף פ״ג ופ״ד ורמב״ם שם דפ״ז). וה״ה בחלה ובבכורים (ועיין בהרמב״ם ה׳ סנהדרי{ן} פי״ט דין ב׳) שמנה י״ח שמיתתן בידי שמים וג׳ אחרים שהם בין הכל כ״א. ואם עלה בדעתן של חז״ל לדרוך על במתי עם ישראל. למה לא אמרו על אלו שמיתתן בידי אדם: