מטה דן, ויכוח ראשון יב

אה״ח צוה השי״ת לאברהם אבינו ע״ה (בראשית י״ז) שימול בשר ערלתו הוא ובניו וילידי ביתו ומקנת כספו וכן צוה לעמו ישראל (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. אבל לא פורש בתורה האבר הנימול לא לזה ולא לזה ולא נזכר בשום מקום במקרא. וכן צונו להקריב קרבן פסח בי״ד לחדש הראשון הוא חדש האביב וצונו ג״כ על השבתת שאר ועל אכילת מצה ז׳ ימים. צונו ג״כ לענות נפש בעשור לחדש השביעי ושלא לעשות בו מלאכה הרי ג׳ מצות חמורות ששלשתן ענשן כרת ועכ״ז לא פורש בתורה איזהו האבר הנימול ולא בפסח ויה״כ אם החודש צריך למנותו כפי מהלך החמה או הלבנה. ולכן אי אפשר לידע אם יש לנו לשמור חג הפסח ומועדי תשרי וניסן אם תשרי דחדשים או דתקופה. ואין ספק שישראל שמרו כל מועדי ה׳ בימי משה ויהושע והשופטים והנביאים ומלכים וצריך בהכרח שידעו פירוש המצות הללו בכל פרטיהן ודקדוקיהן וזה הפירוש אינו בכל תנ״ך אם כן בימי הצדיקים האלו היה להם תורה שבעל פה: