מתנות כהונה על ויקרא רבה ט

ה"ג שזבח את יצרו בתודה. פי' במה שהתודה על חטאתו:

שנזמרו. שנכרתו מל' זמיר עריצים. נראה דה"ג ר' שמואל בר נחמן אמר זה עכן על שם אמנה אנכי וגו' אבל בילקוט (נ"ך תשס"ג) לא גרס ליה כלל:

כבוד אחר כבוד. דרש שני נוני"ן לשני מיני כבוד:

מסלקי דרכים. מן האבנים וצרורות וברקנים וזהו גמילות חסד לרבים:

מלמדי תינוקות כו'. התורה נקרא דרך ועוד שהם מורים להם הדרך ללמוד תורה:

ושם כתיב. ופי' הכתוב הוא בשי"ן אע"פ שהקרי הוא בסיבולת כמו סמ"ך:

דשיים. לשון שומות ב"ד:

אורחיה. דרכיו כלומר ששם אורחותיו בדרך ארץ:

סגי' שוי. הרבה שוה שגי כמו סגי:

משופע. מצויין ונאה בבגדיו כתלמיד חכם והיה סובר ר' ינאי שהוא ת"ח:

א"ל משגח רבי כו'. פי' תשגח נא עלינו ותהיה מקובל לאכול אצלנו:

סב בריך. קח הכוס וברך ברהמ"ז:

ה"ג בילקוט. אית בך אמר מה דאנא אמר לך פי' יש בך בינה כ"כ שתענה אחרי מה שאני אומר לך:

ה"ג אכל כלבא פיסתיה דינאי. פי' הכלב אכל פתו של ינאי:

קם תפסיה. האורח קם ותפס לר' ינאי ואחזו בחזקה:

א"ל ירותתיך גבי דאת כו'. פי' האורח אמר לר' ינאי ירושתי יש לי אצלך ואתה מונע אותו ממני ור"ל התורה היא ירושת כל ישראל בשוה ואתה הוא היודע אותה ומונעה ממני לקרות אותי כלב כאילו אין לי חלק בה:

הוינא עבר. הייתי עובר לפני בית הספר ר"ל בהמ"ד שלומדים בו התינוקות:

ושמעתי. קולם של התינוקות:

למה זכית כו'. מה זכות מצאת בעצמך שעליו תמכת וסמכת לאכול על שלחני:

מימי לא שמעית וכו'. מימי לא שמעית דבר רע שהיה אחד מדבר על חבירו וחזרתיו לאדוניה כלומר להגידו ולהלשינו לאותו הנאמר עליו או ר"ל לא שמעתי אדם אומר דבר רע עלי וחזרתי לעורר עמו על זה מפני שהייתי מוחל על עלבוני:

ולא חמית כו'. ולא ראיתי שנים מריבים זה עם זה שלא נתתי שלום ביניהם:

ה"ג בילקוט תהלים תשס"ג קרא עליה ושם כו' סגי שוי אראנו בישע אלהים:

סדורו. סדר מתנתו שערך והכין:

סלירא. פי' כסא ועוד מצאתי פירוש שכרו והוא לשון לעז:

יקריבנו. משמעותו כאלו הוא לשון צווי ובאחרים לא כתיב כן:

מתרגם חובתו. פי' מפרשו וימליצנו לפני כל בעזות פנים כד"א חטאתם כסדום הגידו ולא כחדו:

ולא אשם אני חייב. בתמיה והלא ודאי אני חייב לפיכך אני חייב להביאו והכי מסיים לקמן ס"פ קדושים חטאת אני מביא אשם אני מביא:

כל עמא יימרון כו'. וכל העם יאמרו ילך אותו האיש בחובתו:

אצל שבטו כו'. ליטהר עמהם:

שלמים הקריבו בני נח. מפורש בב"ר פרשה כ"ב ופרשה ל"ד ובשיר השירים פסוק עורי צפון ד' י"ד וכל זה במסכת זבחים דף קט"ז ובירושלמי בפ' אין בין ובפ"ק דמגילה ובפ' נשא י"ג:

שלמים הקריבו. פי' גם שלמים ור' יוסי סבר עולות דוקא ולא שלמים והכי מוכח לקמן ובב"ר פרשה ל"ד איתא הכי בהדיא. ה"ג כמ"ד שלמים היו פי' דריש שלמים כמו שלמים בצר"י תחת הלמ"ד לשון ויבא יעקב שלם:

וכדו דאתי שלמים. כשבא לדבר בשלמים:

ארגסטס פי' הערוך רוח המשמש לב' רוחות כאחת סלבקסו בלע"ז:

דגליא. שם מקום:

מה דחיל כו'. מה נורא זה השלטון:

הדא פסטמא כו'. פי' הערוך דבור והנהגה שלך יהא טוב ואין אתה צריך להתיירא ממנו:

נתייראו. מפני כשאין בהמ"ק קיים מה תהא על עוברי עבירה. או ר"ל כל השגיאות מי יבין וידע מה תהא תקנתו:

גרזמיתא. פי' הערוך מאכל שבא באחרונה שקורין ליפינ"א והכי מוכח בכמה דוכתין:

מי שהוא שלם. דייק מלשון של שלמים:

ברם הכא. אבל הכא גבי שלום כתיב בקש שלום כו':

ויחנו. משמע לשון רבים כלומר מחולקים זה מזה ויחן כאיש אחד בלב אחד:

הרי שעה. בעוד שהם בלב אחד:

מ"מ. כלומר סמני רפואות צריכה להריון אבל אינה עקרה ממש:

מצות. מריבות:

יציבא. עומדת:

תנתא מדרשא. שונה מדרש:

אמתינת כו'. המתינה עד שסיים:

ממדרש. פי' משדרש הלכה לביתה:

בוצינא טפי. הנר כבוי לא תכבה ת"א לא תטפי:

אן הוית. אנה היית:

קליה דרושא. גרס פי' קול של הדורש:

כן וכן כו'. בין כך ובין כך לא תכנס לכאן כלומר לבית עד כו' עד שתלך ותרוק בפני הדורש ואותו האיש היה רשע ומכוין לצערה כדאיתא פרשה שופטים:

יתיבנא גרסינן כו'. פי' ישבה חוץ לביתו שבת ראשונה ושנייה ושלישית:

מגירתא. שכינתיה:

כדו. כזאת כלומר עדיין לעת כזאת:

אתון צהיבין. אתם שרויין בכעס יחד כך פי' הערוך:

אתינין כו'. נבא עמך אצל הדרשן וכן עשו והלכו למצוא לה תקנה:

כיון כו'. משראה אותם ר' מאיר היה צופה ברוה"ק את כל המאורע. אמר להן גרס פי' אמר אל הנשים כלום יש מכם ובכם אשה דחכימא כו' פי' חכמה ובקיאה ויודעת ללחוש על העין שחש בעיניו וכשהיו מלחשין היו צריכין לרוק על העין:

אמרי כו'. אמרו לה השכנות כדו כו' בכן את תלך ורקק לו בפניו ותהא מותרת לבעליך וכן עשתה והלכה וישבה לפניו ללחוש עינו:

כיון דייתבת כו'. כשישבה לפניו ללחוש היתה מתיירא מפניו מפני הבושה:

לית אנא חכימא. אין אנא חכמה ובקיאה ללחוש על העין:

רוקי באנפי. היה רוקק בעיני שבעה פעמים:

ואנא מיגשים. פי' מתרפא והרבה דוגמתם בתלמוד:

עבדא הכין. עשתה כן:

איזילו כו'. לך אמור לבעליך אתה אמרת לרוק בפני הדורש פעם אחת ואני כו':

לחד מינן. לאחד ממנו:

ימחה על המים. במגילת סוטה:

דשאב. שם מקום. וכן דסכנין:

שלמים. לעולם מסיים בשלמים: