מתנות כהונה על ויקרא רבה ז:א

שנתנו ישראל ביניהם כו'. שעשו את העגל:

שנה. מגומגם ובילקוט אינו:

נוטל קרבנם כו'. קרבנם שהיו זובחים לעגל שנאמר ויזבחו לו:

ופוחסו. הכה והשפיל צורתו:

ואל יהיו מזידים. ואלו לא הודיעם שאין בו ממש היו סוברים שיש בו ממש והיו שוגגים:

מי אשר חטא לי. משמעותם על היחיד דאל"כ הול"ל אותם אשר חטאו לי:

חביבין. בתמיה:

חוץ משל זית כו'. משנה היא במס' תמיד בפ' שני וסבירא ליה הטעם מפני שבא מהן שמן למנחות ויין לנסך: