מתנות כהונה על ויקרא רבה כח:ו

ר' יוחנן ור"ש בן לקיש היא. כלומר הם דרשו מעלת מצות העומר:

ואיזה זה כו'. דכתיב גביה כי תבואו:

על שצלל כו'. נטבע כמו צללו כעופרת:

ריבה בהם שעורים. השעורים היו מרובים בו מן החטין ושאר המינים שהיו בה:

מריצין כו'. משלשלין כדי שיצטער:

מפסלין. היו פסולין לעשותו דכתיב קח לך:

תלמידיו כו'. תלמידיו של מרדכי היו יושבין ושונין לפניו:

תכון בגחלתי. כלומר תהיו נהרגין בשבילי:

בין לקטול כו'. בין למיתה בין לחיים אנו עמך ודבוקים בך ולא נעזבך:

א"ל המן כמה כו'. וכמה הוות טימיה כמה היה ערכו ואוצר דמי שוויו שמא בעשרה קנטרין משקלות גדולים שקורין בל"א צנטנירש כמו שפירש"י בשקלי עפרון:

קומו. עמדו מתפלתכם ושק ואפר:

עשרת מנכון. עשר מנה שלכם:

כיון ששמעה אסתר כן שצוה המלך להמן שירכיב את מרדכי על הסוס כו':

הוציאה כרוז. בכל העיר שלא יפתח שום איש חנותו למשא ומתן אלא יהיו כולם בטלים וכלם יצאו להם לראות:

פרטי כו'. המושל והשליט עיין בערוך ערך פרט התשיעי:

כיון דחסל כו'. כיון שסיים מרדכי מלהתפלל:

פורפירא. לבוש מלכות:

והב כו'. פי' ותן זאת הכתר על ראשך:

וסק רכוב כו'. פי' ועלה ורכוב על הסוס הזה:

לית את ידע כו'. וכי אין אתה יודע שאני קם מן השק ואפר וכי יש בן אדם לובש לבוש מלכות ולא רחץ מן הזוהמא מה אתה רוצה לבזות המלך והיה המן מתיירא פן יקצוף המלך על זה:

ואזיל כו'. והלך בשביל בלנאי אומן המרחץ כדי שירחץ מרדכי ולא אשכחי' שאסתר צותה שישבתו כולם ממלאכה מה עשה קשר מטי מסותי' פי' הערוך ערך וסתי בגד מזוהם ובילקוט גרס זוניתא ופי' חגור ובמגילת אסתר גרס חרצי' פי' קשר מתניו:

ועל כו'. ונכנס והסיק המרחץ ומזג מים חמים ופושרים:

וקנחיה גרסינן. פי' היה מקנח בית המרחץ:

ועל אסחיה כיון דחסל כו'. פי' נכנס והרחיץ אותו כיון שסיים:

ברישיה ולא מספר. פי' ואינו מגלח קודם:

אזל בנין ספרא. פי' הלך לבקש אומן המגלח:

אפיק כו'. הוציא כלי מספרים וישב ומספר אותו ובעוד שישב וגילח אותו התחיל מתאנח אמר לו מרדכי מה לך שאתה מתאנח אמר אוי לאותו איש ועל עצמו אמר כן:

מה אתא כו'. מה מכה באתה עליו:

מאן עביד כו'. משנעשה קומוס בגרון ממשלה היא וכן קומוס קלטיר ומנאסטר פלטין:

אתעביד בלנאי. נעשה אומן לבית המרחץ ומגלח:

ולינא. פי' כמו ולית אנא כלומר וכי אין אני מכיר לאביו של אותו איש ימח שמו וישחקו עצמותיו שהיה בכפר קרינוס בלן ומגלח ואלו הן כלי הגילוח שלו שאתה ירשת אותם ממנו:

גבר סב. איש זקן וא"ל המן וכי אין אני איש זקן והיאך אני יכול להרים אותך על הסוס:

מימיך כו'. אני משפיל ואכוף לך צוארי ואתה תדרוך עלי ועלה רכוב על זה הסוס לקיים עליכם מכתב שלכם:

ה"ג בשלוי בל אמוט לעולם:

יזמרך כו'. סיפיה דקרא ולא ידום פי' לא יפסוק כד"א שמש בגבעון דום שפירושו פסוק ממהלכך: