מתנות כהונה על שיר השירים רבה ח:ט:ג

ושמן המשחה. בפ"ק דיומא לא חשיב שמן המשחה וחשב שכינה שלא שרתה בו ומצאתי בשם הריטב"א שכתב הטעם מפני שאף בבית הראשון כבר נגנז בימי יאשיהו עכ"ל וגי' הספר היא גירסת הירושלמי במסכת הוריות בפ"ג:

די עבר פרת כו'. עיין לעיל בפסוק קמתי אני:

אלו ישראל העלו גרסינן:

חומה. כלומר כולם בבת אחת ועיין לעיל בפסוק השבעתי אתכם:

למיזבן מקומה. לקנות מלאכת דבר מה במלאכת רעהו תרגום יונתן מקמתא דחבריה:

א"ל כו'. א"ל לזה שהיה שוקל שקול יפה כלומר משקל צדק:

ה"ג תקיל תקיל יאות כן מצאתי באות אמת:

וא"ל כו'. אותו שהיה שוקל א"ל אין אתה הולך מכאן אתה בבלי שהחריבו אבותיך בית המקדש:

ה"ג בבליא די חרבון אבהתיה ב"ה כו':

בההיא ענתה כו'. באותה שעה. א"ר זעירא וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה נכנס רבי זעירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש כו':

יפה לימדני כו'. שאבותיו היו מבבל גרמו ליחרב בית המקדש ועיין מזה בפ"ק דיומא:

פעמי רגלים. ע"ל בפסוק הנך יפה רעיתי הראשון:

תנא. בפ"ק דיומא ופ"ק דסנהדרין:

מעשה שנמנו. עיין בפ"ק דסנהדרין:

ה"ג שוב מעשה שנמנו חכמי ישראל בכרם ביבנה וכי כו' סנהדרי החכמים נקראין כן:

ובארמי. ובלשון ארמי אמר זה:

שאין מספידין כו'. פרש"י מפני אימת המלך ומיהרו לקברו:

ששמע יוחנן כו'. עיין כל זה בפ' אלו נאמרין:

נצחו טליא כו'. נצחו הנערים שהלכו לעשות מלחמה במקום אנטוכיא:

בטילת עבידתא כו'. בטל הוא שאמר המעשה השונא להחריב הבית:

אלא שאין איקונין כו'. כך הנבואה בטלה ונשאר בת קול אלא שאין בת קול עושה מה שהנבואה עשתה:

רוגז גיתן כו'. שנתבטל הבנין ושוב נחרב הבית:

הכי גרסינן ר"ל כד הוה חמי כו'. פי' כשהיה רואה אותם בני בבל נאספים ומחוברים בכנופיא אחת אמר להם פזרו עצמכם:

הכי גרסינן בדרו גרמיכם בעלייתכם כו'. וכדאיתא לעיל:

ר"נ אמר מה נביא. ימאסם השני טעות סופר:

ספסלין כו'. עיין זה באיכה רכה בפסוק ממרום שלח אש:

שבעה רועים כו'. כך חשיב להו בפרק קמא דיומא:

הכי גרסינן הלך הלך וישב: